http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/2.htm

(טו) וביום הרביעי ברא את השמש ואת הירח ואת הכוכבים, ויתן אותם ברקיע השמים להאיר על כל הארץ. (טז) וישם אותם למושלי היום והלילה, ולהבדיל בין אור ובין חושך. (יז) ויעש אלהים את השמש לאות גדולה על הארץ, לימים ולשבתות לשנים וליובלים ולכל לתקופות השנה.

(כא) ויזרח להם השמש למרפא, ולכל אשר על הארץ לכל הצומח על הארץ ולכל עצים עושי פרי ולכל הבשר.

 

מלאכי ג, כ: "וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה."

 

4Q216, col. VI: 7-8

"ויתן השמש לאות גדול על הארץ לימים ולשבתות ולחדשים ולמועדים ולשנים ולשבועות השנים וליובלים ולכול תקופות השנים."

 

Buch der Jubiläen Kapitel 2:

"Und am 4. Tage machte er die Sonne, den Mond und die Sterne und setzte sie in die Feste des Himmels, dass sie über die ganze Erde leuchteten, und um über Tag und Nacht zu herrschen und zwischen Licht und Finsternis zu scheiden. Und GOTT machte die Sonne zu einem großen Zeichen über der Erde für Tage und für Sabbate und für Monate und für Feste und für Jahre und für Jahrwochen und für Jubiläen und für alle Zeiten der Jahre."

"Und die Sonne ging über sie auf zum Gedeihen und über alles, was auf der Erde ist, alles, was aus der Erde sprosst, alle fruchttragenden Bäume und alles, was von Fleisch ist."

 

Maleachi 3, 20: "Euch aber, die ihr Meinen Namen fürchtet, geht auf die Sonne der Gerechtigkeit, welche Heilung trägt auf ihren Fittichen."

 

Johann Maier übersetzt 4Q216 Kol. VI = Jub 2, 7-12 in "Die Qumran-Essener: Die Texte vom Toten Meer, Band II" auf Seite 175-176: "... Und Er setzte die Sonne zu einem großen Zeichen über die Erde, für Tage und für Sabbate und für Monate und für Festtermine und für Jahre und für Jahrwochen und für Jubiläen und für alle Jahreszeiten ... Dann strahlte über ihnen die Sonne auf zur Heilung und über alles, was auf der Erde, das ganze Gewächs aus der Erde und jeder fruchtbringende Baum und alles Fleisch."

 

http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/6.htm

(נב) ויזנחו את ראש החודש וזמנו, ואת השבתות, ויתעו את כל דרכי השנים. (נג) כי ידעתי את הדבר, וכהיום הזה אגידהו לך ולא אל בינתי אשען, כי כן כתוב לפני על הספר ועל לוחות השמים, מיוסדות חלוקת הימים. (נד) ולא ישכחו את מועדי הברית, ולא ילכו במועדי הגויים לפי תעתועיהם ולפי דעתם.
(נה) והיו אנשים אשר יביטו יראו בירח, הוא המשחית את הזמנים, ויקדים עשרת ימים בכל שנה ושנה. (נו) ולכן ישחיתו את השנים בימים הבאים, ועשו יום שוא ליום העדות, ויום בלתי טהור ליום המועד. (נז) וכל איש לא יבדיל בין ימי קודש ובין ימי חול, כי יתעו בחודשים ובשבתות ובמועדים ובשנות היובל. (נח) לכן הנני מצווך ומעיד בך למען תעיד בם. (נט) כי אחרי מותך ישחיתו בניך את הדבר, למען יספרו בשנה רק שלוש מאות יום ושישים יום וארבעה ימים. (ס) ועל כן יתעו בראש החודש ובשבת ובחג ובמועד...

 

Buch der Jubiläen Kapitel 6:

"Denn ich weiß und von jetzt ab will ich es dir kund tun, und zwar nicht aus meinem eigenen Herzen, sondern ein Buch ist vor mir geschrieben, und auf den himmlischen Tafeln ist die Einteilung der Tage angeordnet, auf dass sie die Feste des Bundes nicht vergessen, und sie werden in den Festen der Heiden wandeln unter ihrer Verirrung und hinter ihrer Unkenntnis her. Und es wird Leute geben, die den Mond genau beobachten; denn dieser verdirbt die Zeiten und geht von Jahr zu Jahr 10 Tage vor. Deswegen werden ihnen Jahre kommen, wo sie den Tag des Zeugnisses verderben und zu einem verachteten Tage machen und einen unreinen Tag zum Fest, und alles werden sie vermengen, die heiligen Tage mit unreinen und den unreinen mit einem heiligen Tag. Denn sie werden Monate und Schabbate und Feste und Jubiläen auflösen. Deswegen gebiete ich dir und lege dir Zeugnis ab, damit du ihnen bezeugst; denn nach deinem Tode werden deine Kinder verderbt handeln, dass sie das Jahr nicht zu nur dreihundertvierundsechzig Tagen halten ..."

 

סרך היחד טור א, 15-13: "ולא לצעוד בכול אחד מכול דברי אל בקציהם ולא לקדם עתיהם ולא להתאחר מכול מועדיהם."

 

"ויסבר להשניה זמנין ודת." דניאל ז, כה

 

Gemeinderegel 1QS 1, 13 – 15: „Und nicht zu überschreiten irgendeines von all den Worten Gottes zu ihren Zeitabschnitten, ihre Zeiten nicht vorzuverlegen und nichts zu verschieben von all ihren Festterminen.“

 

"... und er wird sich unterstehen, Zeiten und Religionsgesetz zu ändern."  Daniel 7, 25

 

מנחם קיסטר: מגילות קומראן מבואות ומחקרים - כרך שני, עמ' 443-442:

"בשורת מחקרים (1957-1953) ניתחה אני ז'ובר (Jaubert) את התאריכים המופיעים בספר היובלים והשוותה אותם למידע העולה ממקורות כוהניים במקרא. מסקנתה המפתיעה הייתה כי הלוח של ספר היובלים הוא זה שעמד בבסיס החיבורים הכוהניים בתורה, כגון רשימת המסעות של בני ישראל בספר במדבר, וכן בבסיס חיבורים כוהניים אחרים מימי גלות בבל ואילך. במקביל למחקריה אלו נתגלו מגילות לוח ראשונות מקומראן, שהעידו על ההמשכיות בין הלוח של ספר היובלים ללוח של היחד. לפיכך קבעה ז'ובר, בין יתר מסקנותיה, כי לוח השנה של 364 יום הוא שנהג במקדש בירושלים במשך מאות השנים הראשונות שאחרי שיבת ציון, ואילו הלוח הירחי השמשי של חז"ל הונהג במקדש רק בתקופה מאוחרת. ג'יימס ונדרקם בחן את מסקנותיה ואישש את עיקרן, תוך שהוא מתארך את הנהגת הלוח הירחי השמשי במקדש לימי גזרות אנטיוכוס, (על פי דניאל ז, כה). לפי שיטה זו בני היחד החזיקו בלוח השנה היהודי העתיק והמקורי של 364 יום, ונלחמו נגד חוגי הפרושים, שאימצו את הלוח הפגני של אנטיוכוס."

 

Menahem Kister: The Qumran Scrolls and their World - Volume Two, p. 442-443:

Annie Jaubert hat in einer Forschungsreihe (1953-1957) die Daten im Buch der Jubiläen untersucht und mit den Informationen aus priesterlichen Quellen der Bibel verglichen. Das überraschende Ergebnis war, dass der Kalender des Buches der Jubiläen die Basis für die priesterlichen Texte in der Torah ist, wie die Aufzählung der Reisen der Kinder Israel im 4. Buch Mose, und ebenso für andere priesterliche Schriften aus der Zeit des babylonischen Exils und danach. Parallel zu ihren Forschungen wurden die ersten Kalenderrollen in Qumran entdeckt, die die Kontinuität zwischen dem Kalender des Buches der Jubiläen und dem Kalender der Gemeinschaft bezeugen. Daraus schloss Jaubert, unter anderem, dass der Jahreskalender von 364 Tagen derjenige war, welcher im Tempel in Jerusalem während der ersten Jahrhunderte nach der Rückkehr aus dem Exil galt, während der Mondkalender der Weisen erst in späteren Zeitperioden eingeführt wurde. James VanderKam untersuchte ihre Ergebnisse und bekräftigte ihre Grundlagen, indem er die Einführung des Mondkalenders im Tempel in die Zeit der religiösen Verfolgung durch Antiochus (nach Daniel 7, 25) datierte. Demnach hielten die Mitglieder der Gemeinschaft am alten und ursprünglichen jüdischen Kalender von 364 Tagen fest, und kämpften gegen Kreise von Pharisäern, die den heidnischen Kalender des Antiochus angenommen hatten.

 

11QPs,col. XXVII: 2-11

"ויהי דויד בן ישי חכם ואור כאור השמש וסופר ונבון ותמים בכול דרכיו לפני אל ואנשים ויתן לו יהוה רוח נבונה ואורה ויכתוב תהילים שלושת אלפים ושש מאות, ושיר לשורר לפני המזבח על עולת התמיד לכול יום ויום לכול ימי השנה ארבעה וששים ושלוש מאות, ולקורבן השבתות שנים וחמישים שיר, ולקורבן ראשי החודשים ולכול ימי המועדות וליום הכפורים שלושים שיר ויהי כול השיר אשר דבר ששה וארבעים וארבע מאות, ושיר לנגן על הפגועים ארבעה. ויהי הכול ארבעת אלפים וחמישים. כול אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון."

 

רחל אליאור: זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, עמ' 144-143:

מספר המגילות העצום משקף רק חלק מהמכלול המקורי, שכן מקצתן אבדו, התפזרו ונכחדו בתמורות העתים. על אובדן מקצת המגילות במועדים קדומים ראו דברי יגאל ידין תשי"ח עמ' 93-91 המגילות הגנוזות ממדבר יהודה², המביא תרגום עדויות מימי אב הכנסייה אוריגנס (254-185) שחי בקיסריה וחיפש נוסחים שונים של המקרא ושל תרגומיו. אוריגנס כתב במהדורת ההקסאפלה, הנוסח המשושה של המקרא ותרגומיו ותעתיקיו ליוונית שערך במחצית הראשונה של המאה השלישית: "הנוסח השישי נמצא יחד עם ספרים אחרים עבריים ויווניים בכד חרס ליד יריחו בימי שלטונו של אנטוניוס בן סוורוס." אב הכנסייה ההיסטוריון אווסביוס מתאר בספרו על תולדות הכנסייה את עבודתו של אוריגנס ואומר: (כרך 6, 16): "על אחד מאלו [מנוסחי תהלים] ציין שמצאו ביריחו, בתוך כד חרס, בימיו של אנטוניוס בן סוורוס (כלומר הקיסר קראקאלה 217-211 לספירה)." עדות חשובה מצויה בדברי הפטריארך טימותיאוס מסלווקיה, ראש העדה הנוצרית הנסטוריאנית בחליפות העבסית שכיהן בבגדאד (819-726), באיגרת שנכתבה בסביבות 815: "שמעתי מפי כמה יהודים מהימנים שבאותה שעה עברו ונתקבלו לחיק הדת הנוצרית, שלפני עשר שנים בקירוב נתגלו מספר ספרים בתוך מבנה חצוב בסלע ליד יריחו [...] היהודים נהרו למקום בהמוניהם ומצאו ספרי תנ"ך וספרים אחרים הכתובים בכתב העברי, [...] כך סח לי אותו יהודי: מצאנו בין הספרים אף למעלה ממאתיים מזמורי תהלים לדויד."

 

11Q05 = 11QPs, Kol. XXVII, 2 - 11 = "David's Compositions"

"Und David, Isais Sohn, war weise und leuchtete wie das Sonnenlicht, ein Schriftsteller und verständig und redlich auf all seinen Wegen vor Gott und den Menschen. Da gab ihm JHWH einen verständigen Geist und Erleuchtung, und er schrieb Psalmen: dreitausendsechshundert; und Lieder, um sie zu singen vor dem Altar zum Brandopfer des regelmäßigen Opfers für jeden einzelnen Tag, für alle Tage des Jahres: dreihundertvierundsechzig; und zum Opfer der Sabbate zweiundfünfzig Lieder; zum Opfer der Anfänge von Monaten und für alle Festtermine sowie für den Versöhnungstag: dreißig Lieder. So waren alle Lieder, die er gesprochen hatte, vierhundertsechsundvierzig. Und Lieder zum Spielen zu den Pog'im (Fußnote: Die vier Tage, die jeweils als 31. des 3. Quartalmonats in den Sonnenjahrkalender (von 360 Tagen) eingeschoben werden): vier. So betrug das Ganze viertausendfünfzig. Und alle diese sprach er durch Prophetie, die ihm vor dem Höchsten gegeben worden war." Johann Maier in "Die Qumran-Essener: Die Texte vom Toten Meer, Band I" Seiten 340-341

 

"Wie weit und wie lange der Zadokidenkalender als kulttheologisch begründetes Zeitrechnungssystem für nichtpriesterliche Kreise nachvollziehbar blieb, ist eine andere Frage; es scheint sich alsbald nur mehr um ausgesprochen priesterliche Wissenstradition gehandelt zu haben, deren Nachleben noch da und dort bis ins Mittelalter hinein angedeutet erscheint. Das Rückgrat blieb auch dafür die fortlaufende Zählung der Priesterdienstturnusse und Priesterdienstzyklen, die ja noch für einige Jahrhunderte nach der Zerstörung des zweiten Tempels gut bezeugt ist." Johann Maier in "Die Qumran-Essener: Die Texte vom Toten Meer, Band III" Seite 138

 

4Q394  frei übersetzt nach Johann Maier "Die Qumran-Essener: Die Texte vom Toten Meer, Band II" Seiten 362 363

לוח מועדים: 4Q394

אלישע קימרון: מגילות מדבר יהודההחיבורים העבריים – כרך שני, עמ' 205

am sech-

zehnten

ist Schabbat

am drei-

undzwanzigsten

ist Schabbat

am dreißigsten

ist Schabbat

 

am siebenten

im dritten (Monat)

ist Schabbat

am vier-

zehnten

ist Schabbat

am fünf-

zehnten ist das Fest

Schawuot

am ein-

undzwanzigsten

ist Schabbat

am acht-

undzwanzigsten

ist Schabbat

nach

dem Schabbat

und dem zweiten Tag

und einem dritten zusätzlichen (Tag)

ist vollendet

die Periode von

einund-

neunzig Tagen

 

am ersten

im vierten (Monat)

ist Erinnerungstag (Quartalsbeginn)

am vierten

ist Schabbat

am elften

ist Schabbat

am acht-

zehnten ist Schabbat

am fünf-

undzwanzigsten

ist Schabbat

 

am zweiten

im fünften (Monat)

ist Schabbat

am dritten

ist der Festtermin

des Weines nach

dem Schabbat

am neunten

ist Schabbat

am sech-

zehnten ist Schabbat

am drei-

undzwanzigsten

ist Schabbat

am dreißigsten

ist Schabbat

 

am siebenten

im sechsten (Monat)

ist Schabbat

am vier-

zehnten

ist Schabbat

am ein-

undzwanzigsten

ist Schabbat

am zwei-

undzwanzigsten

ist der Festtermin

des Öls

nach dem Schabbat

(am Tag) danach ist

das Opfer

des Holzes

am acht-

undzwanzigsten

ist Schabbat

(fehlen Zeilen)

 

am acht(undzwanzigsten)

ist Schabbat, nach dem Schabbat

und dem zweiten Tag und einem dritten zusätzlichen (Tag)

ist vollendet das Jahr von dreihundertvierundsechzig Tagen

בששה

עשר

בו שבת

בעשרים

ושלושה

בו שבת

בשלושים

בו שבת

 

בשבעה

בשלישי

שבת

בארבעה

עשר

בו שבת

בחמשה

עשר בו חג

שבועות

בעשרים

ואחד

בו שבת

בעשרים

ושמונה

בו שבת

עליו אחר

השבת

ויום השני

השלישי נוסף

ושלמה

התקופה

תשעים

ואחד יום

 

באחד

ברביעי

יום זכרון

בארבעה

בו שבת

בעשתי עשר

בו שבת

בשמונה

עשר בו שבת

בעשרים

וחמשה

בו שבת

 

בשנים

בחמישי

שבת

בשלושה

בו מועד

היין אחר

השבת

בתשעה

בו שבת

בשש אשר

בו שבת

בעשרים

ושלושא

בו שבת

בשלושים

בו שבת

 

בשבעה

בששי

שבת

בארבעה

עשר

בו שבת

בעשרים

ואחד

בו שבת

בעשרים

ושנים

בו מועד

השמן

אחר השבת

אחריו

קרבן

העצים

בעשרים

ושמונה

בו שבת

(חסרים טורים)

 

ושמונה

בו שבת עלו אחר השבת

ויום השני השלישי

נוסף

ושלמה השנה

שלוש מאת וששים וארבעה יום