סרך הברכות דף 3

22 דברי ברכה למשכיל לברך את בני צדוק הכוהנים אשר

23 בחר בם אל לחזק בריתו לעולם ולבחון כול משפטיו בתוך

24 עמו ולהורותם כאשר צוה ויקימו באמת בריתו ובצדק

25 פקדו כול חוקיו ויתהלכו כאשר בחר: יברככה אדוני ממעון קודשו

26 וישימכה מכלול הדר בתוך עדת קדושים וברית כהונתו יחדש לכה

27 ויתנכה מקור דעת לעצת קודש ובמעשי ידכה יאמץ מתני נדכאים

28 וממזל שפתיכה כול עניי עמים ינחילכה רשית כול עדנים ועצת כול בשר בידכה יברך

1QSb Kol. III

22 Worte des Segens für den Unterweiser, um zu segnen die Söhne Zadoks, die Priester, die

23 Gott erwählt hat, um seinen Bund festzumachen für immer und um zu prüfen alle seine Satzungen inmitten seines Volkes, und sie zu belehren

24 wie er es befohlen hat. Und sie richten seinen Bund in Wahrheit auf, und in Gerechtigkeit haben sie acht auf alle seine Satzungen und wandeln, wie

25 er es erwählt hat. Es segne dich der Herr aus seiner heiligen Wohnung, und er mache dich zur vollkommenen Zierde inmitten

26 der Heiligen. Und den Bund des ewigen Priestertums erneuere er dir und gebe dir deinen Platz in der heiligen Wohnung

27 und durch deine Taten richte er alle Vornehmen und auf Grund dessen, was von deinen Lippen kommt, alle Fürsten

28 der Völker. Er lasse dich erben den Erstling aller Kostbarkeiten, und den Rat alles Fleisches segne er durch deine Hand

 

רחל אליאור: זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, עמ' 187:

על פי המסורת הכוהנית, המצויה בחיבור המקוטע אפוקריפון יהושע, אוהל מועד יוצב בהר ציון. בחיבור לא ידוע זה, שנמצא במגילות קומראן, מתוארת נבואה של יהושע לעתיד לבוא בדבר הבאת אוהל מועד לסלע ציון בידי דוד:

לוא [יכל]נ[ו לבו]א [לצי]ון להשכין שם את אהל מ[ועד ואת ארון העדות עד קץ] העתים כי הנה בן נולד לישי בן פרץ בן יה[ודה בן יעקב והוא אשר ילכוד] את סלע ציון ויורש משם את [כל] האמורי מיר[שלים ועד הים ויהיה עם לבבו] לבנות [את] הבית ליהוה אלוהי ישראל זהב וכסף [נחושת וברזל יכין ועצי] ארזים וברושים יביא [מ]לבנון ובנו הקטן [הוא יבננו וצדוק הכוהן] יכהן שם ראשון מ[בני פינ]חס [ואהרון] ואותו ירצה ב[כול ימי חייו ויברך] בכול [מ]עון מן השמי[ם] כי ידיד יהו[ה] ישכון לבטח ב[רושלים כול] הימים ועמו ישכון לעד. (4Q522, Frag. 9ii: 3-9)

 

ס' ברית דמשק דף 5 שו' 5-2: "ודויד לא קרא בספר התורה החתום אשר היה בארון כי לא‏ נפתח בישראל מיום מות אלעזר ויהושע והזקנים אשר עבדו את העשתרת ויטמון נגלה עד עמוד צדוק."

 

http://www.qumran.org/js/qumran/hss/cd Die Damaskusschrift V aus Qumran

Kol. V, 2-5: "David aber hatte nicht gelesen in dem versiegelten Buch des Gesetzes, das 3. in der Lade war, denn es war in Israel nicht aufgetan worden von dem Tag an, an dem Eleasar starb 4. sowie Josua und die Ältesten, die den Astarten gedient hatten. Und es war verborgen 5. und wurde nicht enthüllt, bis Zadoq auftrat."

ס' ברית דמשק דף 3 שו' 21 - דף 4 שו' 11+4: "הכהנים והלוים ובני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי ... ובני צדוק הם בחירי ישראל קריאי השם העמדים באחרית הימים ..."

 

Damaskusschrift Kol. III, 21 - IV, 4+11: "Die Priester und die Leviten und die Söhne Zadoqs, die die Wache über mein Heiligtum gehalten haben, als die Söhne Israels abirrten von mir ... Und die Söhne Zadoqs sind die Erwählten Israels, die bei Namen Gerufenen, die am Ende der Tage auftreten werden ..." (Eduard Lohse: Die Texte aus Qumran, Hebräisch und Deutsch, Seite 73)

 

יגאל ידין תשי"ח עמ' 201-200 המגילות הגנוזות ממדבר יהודה²: "מי הוא מורה צדק? ... אחת המגילות שבידי הירדנים, קובעת, לפי השמועה, ששמו היה צדוק."

 

Wer sind die Sadduzäer? (hebräisch: Zadokim – von Zadok, dem Hohenpriester zur Zeit Davids!)

 

Die Wurzel Z – D – K bedeutet auch: Gerechtigkeit, Recht haben. Möglicherweise waren die Zadokim also diejenigen, die Recht hatten im Gegensatz zu den Pharisäern (hebräisch: Pruschim – von der Wurzel P – R – Sch  = die AUSGESCHIEDEN waren).

 

Nach den Sprüchen der Väter (Pirke Awot) könnte man meinen, dass die jüdische Tradition in gerader Linie von Mosche bis zu den Rabbinern lief, die Mischna und Talmud verfassten. Darüber wann die so genannte Mündliche Torah schriftlich niedergelegt wurde, gibt es verschiedene Auffassungen, die vom 2. bis ins 10. Jahrhundert reichen siehe Schimon haZadik!

 

Schaut man aber nach, auf wem die Berufung der Priesterschaft liegt, trifft man auf Aharon – den Bruder Mosches! Den Priestern war es aufgelegt, das Volk zu lehren! 5. Mose 33, ab Vers 8: „Und von Lewi sprach er … denn sie wahren deines Wortes und deinen Bund hüten sie. Sie lehren deine Aussprüche Jaakov, und deine Lehre Jisrael, legen Räucherwerk vor dich und Ganzopfer auf deinen Altar …“

 

Die Auserwählung ist klar: Chanoch, Metuschelach, Lamech, Noach, Schem, Awraham, Jitzchak, Jaakov, Lewi, Kehat, Amram, Aharon, Elasar, Pinchas, Awischua, Buki, Usi, Serachjah, Merajot, Amarjah, Achituw, Zadok (2. Samuel 15, 27; 1. Könige 1, 34), Achimaaz, Asarjah, Jochanan, Asarjah, Amarjah, Achituw, Zadok, Schallum, Chilkijah, Asarjah, Serajah, Jehozadak, Jehoschua ben Jehozadak (Sacharja 6, 11)

 

Johann Maier schreibt in "Von Eleazar bis Zadok": "Die ganze und wahre Torah ist an die Eleazar - Pinchas - Zadokiden - Linie gebunden." (Fußnote 29 auf Seite 14 in seinem Band Qumran I "Die Texte vom Toten Meer" zur Damaskusschrift)

 

175 vor unserer Zeitrechnung wurde der Hohepriester Chonio (Onias), Sohn des Schimon, der letzte der Hohenpriester von dem Geschlecht der Söhne Zadok) durch Antiochus Ephiphanes vertrieben und durch eine Reihe hellenisierter Priester ersetzt: Jason – Menelaus … Bestechungen … am Ende wurde Chonio sogar ermordet (2. Makkabäer 4, 34).

 

Beim Propheten Hesekiel finden wir einige Verheißungen für die Söhne Zadoks:

z.B. in Kapitel 44, Verse 15 bis 16:

„Aber die Priester, die Lewijim, die Söhne Zadoks, welche der Obhut über mein Heiligtum wahrten, als die Kinder Jisrael von mir abirrten, die sollen zu mir herantreten, mich zu bedienen, und sie sollen vor mich hintreten mir darzubringen Fett und Blut, ist der Spruch Gottes des Herrn. Sie sollen in mein Heiligtum kommen, und sie sollen herzutreten an meinen Tisch, mich zu bedienen, und sollen meines Dienstes wahren.“

 

siehe in Fortsetzung Hesekiel 47, 1 - 12:

In Vers 10 werden En Gedi und En Eglajim erwähnt. En Eglajim ist das heutige Enot Zukim - En Fesch'cha = gegenüber Qumran. Kann es sein, dass die Erwähnung dieser beiden Orte am Toten Meer, zu denen das Wasser aus dem Tempel in Jerusalem kommt, auch eine geistliche Bedeutung hat? Zunz übersetzt "in das Meer der Ausgetilgten"! Ist es Zufall, dass die Qumranrollen in diesem Gebiet gefunden wurden? Hier wurden auch 600 kg Räucherwerk aus dem Tempel von Vendyl Jones gefunden - und  er vermutete dort die Bundeslade. Außerdem fand er dort das Heilige Salböl Afarsemon, mit dem der Hohepriester und die Tempelgeräte gesalbt wurden!

Die politische Entscheidung, auf den Tempelberg zu verzichten, den wir am 7.6.1967 befreit hatten, erfolgte nach Beratung mit den maßgeblichen RABBINERN!

Und das wenige Monate nach den Worten von Shai Agnon in seiner Dankesrede anlässlich der Verleihung des Nobelpreises für Literatur, die auf dem 50-Schekel-Schein abgedruckt sind: http://www.nobelprize.org/nobel_prizes/literature/laureates/1966/agnon-speech_he.html

מתוך קטסטרופה היסטורית

שהחֱריב טיטוס מלך רומי

את ירושלים וגלה ישראל

מארצו נולדתי אני באחת

מערי הגולה. אבל בכל עת

תמיד דומה הייתי עלי כמי

שנולד בירושלים. בחלום,

בחזון לילה, ראיתי את עצמי

עומד עם אחי הלויים בבית

המקדש כשאני שר עמהם

שירי דוד מלך ישראל.

נעימות שכאלה לא שמעה

כל אוזן מיום שחרבה עירנו

והלך עַמה בגולה. חושד אני

את המלאכים הממונים על

היכל השירה שֶׁמִּיִּרְאָתָם

שאשיר בהקיץ מה ששרתי

בחלום השכיחוני ביום מה

ששרתי בלילה, שאם היו אֵחַי

בני עמי שומעים לא היו

יכולים לעמוד בצערם מחמת

אותה הטובה שאבדה להם.

כדי לפייס אותי על שנטלו

ממני לשיר בפה נתנו לי

לעשות שירים בכתב.

התשכ"ז, 1966

שמואל יוסף עגנון התרמ"ח (1888) - התש"ל (1970)

)קטע זה מנאומו הודפס על השטר של 50 ש"ח(

צאצאי לוי - מלאכי הפנים: "ויבחר בזרע לוי לכהנים וללויים לעמוד לשרת לפני ה' כמונו כל הימים." http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/30.htm

Nachkommen Lewis - Engel des Angesichts: "Und der Same Lewis wurde zum Priestertum erwählt und zu Lewiten, daß sie vor GOTT dienen, wie wir alle Tage." Buch der Jubiläen Kapitel 30

"אלוהים ישים אותך ואת זרעך לכבוד ולתפארת, ואותך ואת זרעך יקריב אליו מכל בשר לשרת לפניו במקדשו. כמלאכי הפנים וכקדושים כן יהיה זרע בניך לכבוד ולתפארה ולקדושה." http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/31.htm

"Und GOTT gebe dir und deinem Samen Größe und großen Ruhm und dich und deinen Samen bringe er sich nahe von allem Fleische, damit sie in seinem Heiligtum dienen wie die Engel des Angesichts und zur Größe und zur Heiligung." Buch der Jubiläen Kapitel 31

מלאכי ב

ד: וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את לוי אמר יהוה צבאות.

ה: בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא.

ו: תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.

ז: כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יהוה צבאות הוא.

ח: ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי אמר יהוה צבאות.

מלאכי ג

א: הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר יהוה צבאות.

ב: ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים.

ג: וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף והיו ליהוה מגישי מנחה בצדקה.

ד: וערבה ליהוה מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות.

Maleachi Kapitel 2

4. So werdet ihr erkennen, dass ich an euch dieses Gebot gesandt habe, weil mein Bund ist mit dem Lewi, spricht der Ewige der Heerscharen.

5. Mein Bund war mit ihm des Lebens und des Friedens, und ich gab sie ihm zur Furcht, und er fürchtete mich, und vor meinem Namen beugte er sich.

6. Lehre der Wahrheit war in seinem Munde, und Falsch ward nicht gefunden auf seinen Lippen, in Frieden und in Redlichkeit wandelte er mit mir, und Viele brachte er von Sünde zurück.

7. Denn die Lippen des Priesters sollen die Erkenntnis wahren, und Lehre soll man suchen aus seinem Munde, denn ein Bote des Ewigen der Heerscharen ist er.

8. Ihr aber seid abgewichen von dem Wege, habt Viele zum Fallen gebracht in der Lehre, habt verdorben den Bund des Lewi, spricht der Ewige der Heerscharen.

Maleachi Kapitel 3

1. Siehe, ich sende meinen Boten, und er bahnt den Weg vor mir, und plötzlich wird kommen in seinen Palast der Herr, den ihr sucht, und der Bote des Bundes, nach dem ihr verlangt, siehe, er kommt, spricht der Ewige der Heerscharen.

2. Und wer wird aushalten den Tag seiner Ankunft, und wer wird bestehen bei seinem Erscheinen? Denn er ist wie das Feuer des Schmelzers und wie die Lauge der Wäscher.

3. Und er wird sitzen schmelzend und reinigend das Silber, und wird reinigen die Söhne Lewi und sie läutern wie Gold und Silber, dass sie dem Ewigen darbringen Opfergaben in Frömmigkeit. 

4. Und es wird angenehm sein dem Ewigen die Opfergaben Jehudas und Jeruschalajims, wie in den Tagen der Vorzeit und den frühen Jahren.

 

Halo-Effekt (kreisrunder Regenbogen) in Smaragdgrün

יחזקאל א, כז – כח: "... ונגה לו סביב כמראה הקשת ... כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יהוה."

ההתגלות ד, ג: "... וקשת סביב לכסא דומה במראה לברקת."

Hesekiel 1, 27 28: "… und einen Strahlenglanz daran ringsum wie der Bogen anzusehen … so war anzusehen der Strahlenkranz ringsum; das war der Schein von dem Bilde der Herrlichkeit des Ewigen."

Offenbarung 4, 3: "… und ein Regenbogen war rings um den Thron, der glich in seinem Aussehen einem Smaragd."

Beide beschreiben einen Regenbogen. Allerdings keinen Halbkreis, wie wir ihn üblicherweise sehen, sondern sowohl Hesekiel als auch Johannes sprechen davon, dass der Regenbogen rund um den Thron geht! Und Johannes präzisiert und gibt die Farbe an: Smaragd.

Der Smaragd ist der dritte Stein in der ersten Reihe auf dem Brustschild des Hohenpriesters und präsentiert den Stamm Lewi!

הברקת המקראית היא האבן השלישית בטור הראשון בחושן הכהן הגדול, והיא מיוחסת לשבט לוי: http://tlalimnet.co.il/talmid/elad.pdf

Tchelet (2. Mose 25, 4 = Symbol des Göttlichen!) ist nicht Hellblau, sondern Grün!

תכלת = ירוק

http://www.moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=93830&kod=&modul=15&codeClient=57

נקלע לידי מאמר, המביא ראיות חזקות מאד לכך שהתכלת שחובה עלינו להטיל בציצית היא בכלל ירוקה (וממילא אלה שסוברים שהתכלת הכחולה המופקת כיום מהחילזון היא היא התכלת טועים):
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה
... וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם ... ותכלת וארגמן תולעת שני ..."
רש"י: "תכלת – צמר צבוע בדם חילזון וצבעו ירוק"
.
רש"י מפרש פה שצבע התכלת ירוק, רש"י דובק בפירושו שצבע פתיל התכלת הוא ירוק לאורך כל הדרך. כן גם פירש במשנה (ברכות ט:
פ"א מ"ב
): "תכלת – ירוק הוא וקרוב לצבע הכרתי" וכן בגמרא (ברכות נז):"תכלת – ירוק הוא ומי שפניו ירוקים חולה הוא".
כן גם פירש בתורה בשמות (כה, ד למעלה) וכן על במדבר (טו, לח): "ותכלת – צמר צבוע בדם חילזון וצבעו ירוק".

רש"י אינו היחידי המפרש כן בשמות (כה, ד) מצטרף אליו האבן עזרא שפירש: "אמר יפת שהוא כדמות שחרות כי הוא תכלית כל הצבעים והכל ישובו אליו והוא לא ישוב במעשה אדם לעולם ואנו נסמוך על רז"ל שאמרו שהוא ירוק והוא צמר".
ובמדבר (טו,
לח) פירש הבאר מיים חיים שהתכלת ירוק.
וכן הרשב"ץ בברכות (ט): "תכלת ירוק הוא", ועל פירוש המשנה בירושלמי פירשו ר' שלמה מסרליו: "תכלת דג חילזון שצבעו ויר"ד (ירוק) בלעז" ובעל ספר חרדים: "בין תכלת – ירוק הוא ודומה לכרתי".
וכן המתנות כהונה שפירש בבמדבר רבא (פי"ד) שהתכלת ירוק ככרתי.
וכן בספר הזוהר (תרומה קלט ע"א): "תכלת
... אתהדר לגוון ירוק כגוון הכרתי מההיא שעתא ואילך אשתרי זמנא דק"ש , דהא אישתני גוון תכלא מכמה דהוה, ובגין כך אסור למידן דיני נפשות בלילה, בגין דשלטא ההוא גוון תכלא בההוא זמנא".
ועוד רשימה של ראשונים ואחרונים שפירשו שצבע התכלת ירוק ולכאורה חולקים הם על אימרתו המפורסמת של ר' מאיר במנחות (מג, וכן בסוטה יז, וכן בחולין פט): "תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד".

א) תחילה, מניין בכלל שתכלת ירוק? קדם לר' מאיר בגמרא, ר' אלעזר במשנה שפירש (ברכות פ"א מ"ב): "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן .ר' אלעזר אומר: בין תכלת לכרתי".
כדעת הפרשנים השיטות במשנה מתאחרות, ז"א המשנה מביאה שיטה של תנא אחד ואז שיטה יותר מאוחרת ואז יותר מאוחרת וכו'. כפי שמצינו במשנה הראשונה.
השיטה הראשונה של ת"ק
"משיכיר בין תכלת ללבן" זאת אומרת אדם מתחיל לקרוא ק"ש בשחרית משיוכל להבדיל בין צבע הפתיל הלבן, הרגיל שבציצית, לבין צבע פתיל התכלת שבה. הירושלמי (פ"א ה"ב מייד אחר המשנה) משווה את "משיכיר בין תכלת ללבן" לבין "משיראה את חבירו רחוק ד' אמות ויכירנו" את החבר אפשר לראות ממרחק ד' אמות ולהכירו גם שיש מעט אור. מכאן שהצבעים, הלבן והתכלת, רחוקים מלהיות דומים מכיוון שגם במעט אור ניתן להבדיל בינהם.
השיטה השנייה של ר"א – "משיכיר בין תכלת לכרתי" ז"א אדם מתחיל לקרוא ק"ש משיוכל להכיר בין צבע הכרתי לצבע התכלת. מהו צבע הכרתי?
הרמב"ם בפירושו על המשנה מפרש שהכרתי צבעו ירוק, וכן המאירי: "ביו תכלת לירוק", וכן הערוך שפירש שצבע הכרתי ירוק.
וכן רבינו יונה והריטב"א שפירשו כמו הערוך שהכרתי צבעו היונדי (ירוק). ולמעשה כמעט אין חולק בדבר שהכרתי צבעו ירוק.
א"כ ידוע שר"א מאחר את שיטתו אך עד כמה?
האם ר"א מאחר מעט את שיטתו ומכאן שהכרתי והתכלת רק מעט דומים? או שר"א מאחר דיי הרבה את שיטתו ומכאן שהכרתי מאד דומה לצבע התכלת?
לכתחילה נראה שר"א מאחר מעט את הזמן.
כן גם פירש המאירי: "והוא שיעור מעט מאוחר יותר", רק מעט מאוחר יותר.
ומנין לו? כי ר"א מסיים את הזמן בהנץ החמה, משמע שגם לפני שהשמש מנצנצת בראשי ההרים ניתן יהיה להבדיל בין התכלת לכרתי.
ומשמע מכאן שצבע התכלת וצבע הכרתי לא ממש דומים זה לזה.
אך עליו חולקים רש"י שפירש (גיטין לא): "סרבלא דכרתי
צבע תכלת דומה לכרתי", וכן רבינו יונה על המשנה ברי"ף: "שכרתי הוא מין צבע שקורין היונדי (ירוק) ודומה לתכלת" וכן הריטב"א שמסכים עמו. וכן התוס' שפירשו (סוכה לא: ד"ה הירוק): "משיכיר בין תכלת לכרתי – משמע דמעט משונין זה מזה" רק מעט משונים משמע שהם דומים. וכן הברטנורא: "צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי" ועוד רבים. ונראה שהמאירי יחידי בשיטה זו.
ועוד שאם הצבעים הנ"ל אינם דומים אלא ממש מעט דומים מה חידש ר"א שהביא את הכרתי ויחלוק על ת"ק שהרי זמניהם מאד קרובים?
א"כ נראה שר"א איחר את הזמן דיי הרבה כך שצבע התכלת וצבע הכרתי מאד דומים זה לזה.
צבע התכלת נעלם מעינינו כרגע אך ידוע שצבע הכרתי ירוק. ואם הצבעים הנ"ל מאד דומים זה לזה מה יהיה צבע התכלת? האם לא קשה מכאן על אלו המפרשים שצבע התכלת כחול??
יש שתירצו פה שלא קשה, שאולי צבע התכלת כחול כהה וצבע הכרתי ירוק כהה ובאור חלש לא ניתן יהיה להבדיל בין שני הצבעים הנ"ל ולכן ר"א הצריך יותר אור.
אך קשה שאם צבע התכלת כחול מדוע ר"א שרצה להביא דבר הדומה לתכלת לא בחר בדבר כחול? אלא בחר בכרתי, בדבר ירוק??
ובוודאי שאם ר"א רצה לדמות את התכלת לדבר כחול,
היה יכול. כמו ספיר או אבן טובה אחרת או דבר כחול אחר.
אך ר"א בחר בכרתי ,צבע ירוק.
ונצטרך לפרש שר"א בכוונה בחר בכרתי
משום שצבע התכלת ירוק, וזמן ק"ש משיבדיל בין שני גווני ירוק.
וכן פירש פה רש"י.

ב) מאימרתו של ר"מ המדמה את התכלת לים לכאורה מוכח שהתכלת צבעו כחול,
ולדבר זה ישנם כמה תירוצים. (וכבר הבאנו מקור אחר לדעת רש"י עיין א)

(1) האם מהדמיון הראשוני בין התכלת לים עלינו לפרש שצבע התכלת כחול? הירושלמי בברכות (פ"א ה"ב) כותב: "תכלת דומה לים וים דומה לעשבים ועשבים לרקיע
..." הירושלמי מוסיף בין היום לרקיע, עשבים. מה זה בא לומר?
התוס' בסוכה (לא: ד"ה הירוק) פירשו שמהבבלי ניתן להסיק שצבע התכלת כחול ומהירושלמי ניתן להסיק שצבע התכלת ירוק.
למרות הדמיון הראשוני לים צבע התכלת ירוק. ועיין בשו"ת דברי מנחם לרב כשר שהביא מכאן הוכחה לרש"י שהצבע ירוק (בסימן ג באו"ח)
(2) ועוד שהאם מ"תכלת דומה לים" נפרש תכלת כצבע הים? הלא הירושלמי כתב "ים דומה לעשבים" האם הים כצבע העשבים? לא נראה. "ועשבים לרקיע" האם צבע העשבים כצבע הרקיע? משמע ש"דומה" אינו בהכרח דומה ממש.
ונראה אולי שלעניין התכלת ירושלמי עדיף (בהנחה שיש 'מחלוקת' בין הבבלי לירושלמי ע"פ התוס') שהרי בא"י הפיקו את התכלת והוא הגיע לבבל מאוחר יותר.
(3)
אמנם מצינו גם בבבלי וגם בירושלמי "תכלת דומה לים", וכאן הדמיון הראשוני הוא לים. אך בהמון מדרשים מצינו שתכלת דומה לעשבים כמו בילקוט שמעוני (תהילים תתמ"א): "תכלת דומה לעשבים ועשבים דומים לים וים לרקיע", וכן בשוחר טוב (כד, ג): "תכלת דומה לעשבים ועשבים דומים לאילנות ואילנות לרקיע" וכאן הים לא מופיע כלל! ועוד.
(4) ועוד שהאם אפשר לקרוא את אימרותיו של ר"מ בעניין התכלת כפשט? ר"מ מדמה את התכלת לים , עשבים , רקיע , ספיר וכו' כל פעם בסדר אחר שונה. א"כ למה דומה התכלת לכולם? ואת הרקיע הוא מדמה לכסא הכבוד.
האם לכסא הכבוד יש צבע ממשי? כנראה שלא. א"כ האם נקרא את "תכלת דומה לים" כפשט? תכלת כצבע הים?
א"כ ראינו שמתכלת דומה לים אין בהכרח כלל שצבע התכלת כצבע הים ואין מכאן הוכחה מכאן שצבע התכלת כחול.
(5) ועוד שאולי אין קושי כלל. שהתכלת באמת דומה לים שאולי צבע התכלת הוא ירוק כהה וצבע הים הוא כחול כהה ואז הם באמת דיי דומים.
ועוד שישנם ימים שהם באמת נראים כירוקים ממש .ועיין ב"ב (ד.) שירוק יותר קרוב למושג "גלי ים" ואולי "תכלת דומה לים" משמע תכלת דומה לגלי הים.

אם צבע התכלת באמת ירוק מדוע הגמרא כתבה: "תכלת דומה לים" ולא "תכלת דומה לעשבים"? או ל"ירוק ככרתי"? והנה רש"י בעצמו ענה על השאלה שפירש על "תכלת דומה לים" (מנחות מג): "מפני שנעשו בו ניסים לישראל".
ז"א הים נכתב כדומה למרות שאינו משום שנעשו בו ניסים לישראל.
וגם יש שתירצו שבגלל שהחילזון בא מן הים כתבו כן וכו'.

ג) בגלל אימרתו של ר"מ שמשם לכאורה התכלת צבעו דומה לים, היינו כחול היו שבילבלו וכתבו שצבע ה"ירוק" בפירושי רש"י הוא כחול של ימינו".
למשל כעיקר שפתי חכמים שעל "תכלת-צבע ירוק של חילזון" (רש"י במדבר) כתב על ירוק שזה: "צבע הרקיע הנקרא בל"א בלו"י (כחול)". ועוד כמותו.

ודבר זה אינו נכון שהרי רש"י בחולין (מז) על "ירוקה" פירש שזה: "כמין עשבים".
וכי מצינו עשבים כחולים? לא סתם עשב זה ירוק.
וכן בחולין (שם) על "ככוחלא" פירש"י שזה: "כעין לזו"ר לא ירוק ולא שחור". ואם נפרש ש"ירוק" של רש"י זה כחול אז מה זה כחול אצל רש"י? ואם כל צבע יהיה צבע אחר לא נדע למה התכוון הפרשן בפירושיו.
וכן ההוכחה המכרעת שלרש"י תכלת בתורה זה ירוק ממש ולא כחול ממכת ארבה (שמות טו, י): "ולא נותר כל ירק" מפרש רש"י: "עלה ירוק וירדור"א בלעז".
ויר"ד זה ירוק של ימינו בלעז (פירוש וירדור"א זה צמחייה ירוקה) וכן וכי מצינו עלים כחולים?
ועיין בשו"ת דברי מנחם לרב כשר (סי' ג) שהבין ש"ירוק" ברש"י זה ירוק של ימינו.
ועוד יש לברר במה שהוסיף רש"י בסוף במדבר פ' שלח: "וכן צבע התכלת כרקיע המשחיר לעת ערב" ויש שפירשו פה שרש"י שינה דעתו בעניין צבע התכלת שכאן מפרש שזה כחול בגלל שדימה את התכלת לרקיע שהוא כחול.
ונראה שאין לומר כן שהרי רש"י במשנה ובגמרא וכן על התורה פירש ירוק. וכאן שינה דעתו??
אלא נפרש שלרש"י התכלת ירוק. אלא שגוון הירוק לרש"י בתכלת הוא כהה. ז"א, כמו שהרקיע לעת ערב מחשיך ונעשה כהה כך גם צבע התכלת שהוא כהה.
ואולי נפרש שדברי רש"י פה נאמרו בשם ר' משה הדרשן שהוזכר מקודם ברש"י. ואולם השפתי חכמים הראו שאין זה כך ואלו דברי רש"י.
והוכחה לדברינו נביא דברי הזוהר (תרומה קלט ע"א): "תכלת דא איהו כורסייא, דכתיב כמראה
אבן ספיר דמות כסא, וכתיב (יחזקאל א,
כו)
ונוגה לו סביב, בגין דעבדין בה כריכין לציצית, וכד נוגה לו, אתהדר לגוון ירוק, כגוון כרתי. מההיא שעתא ואילך אשתרי זמנא דק"ש, דהא אישתני גוון מכמה דהוה, ובגיך כך אסור למידן דיני נפשות בלילה, בגין דשלטא הוא גוון תכלא בההוא זמנא" עכ"ל. ברור מכאן שצבע התכלת גם ירוק ככרתי וגם כהה כמו שפירשנו.

ד) תכלת השם אינו מלשון "כחול" (תכול) אלא מלשון תכלית. כן גם כתב הא"ע בפירושו למדבר (טו,
לח): "וטעם תכלת בעבור שהוא כעין השמיים" שהשמיים בלילה שחורים כמו בפירושו לשמות (כה, ד) "תכלית כל הצבעים" .וכן כתב הרמב"ן: "אבל הזכרון הוא בחוט התכלת שרומז למידה הכוללת הכל שהוא בכל. ולכן אמר 'וזכרתם את כל' ... והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות כי ברחוקם יראו כולם כגוון ההוא ולפיכך נקרא תכלת" גם הרמב"ן רומז לשם תכלת משום תכלית כמו הא"ע. וכן על "תכלת" (ברכות נז) כתב ר' יעקב עמדין: "נכתב בצד לשון תכלית וקץ".

ה) א"כ הבאנו מקור לכך שצבע התכלת ירוק מדברי ר"א בברכות. הראנו שאין קושי מדברי ר"מ במנחות שתכלת דומה לים.
והראנו שהרבה ראשונים למעשה רובם סוברים שצבע התכלת ירוק.
ובמדרש אסתר רבא (ב,
ז): "חור כרפס ותכלת , תרגם עקילס איירינון וקרפסינון. ור' ביבי אמר טיינון".
ומפרשי המדרש כרד"ל כתבו: " ולפי זה נראה דרב ביבי על ותכלת קאי".
א"כ תרגום תכלת זה טינון כן גם פירש מהרז"ו: "יקנטינון (טיינון) – דבר שיש לו גוון תכלת".
ובערוך כתב: "יקנטין – בילמדנו והיה עקב תשמעון פ' פסל לך אתה מביא את המרגליות ודיקנטין" ובהערות לר' בינימין כתב בסוגריים: "ופירוש בלשון יווני ורומי מן אבן טובה ירוקה ובתוכה לפעמים כמו עפרות זהב ועוד בשם הזה נקרא פרח אשר לו גוון תכלת".
והערוך אחרי הערה זו ממשיך: "וזה פירוש 'חור כרפס ותכלת' ממדרש אסתר רבא וכו'.
א"כ דעת ר' בנימין וכנראה הערוך שצבע התכלת ירוק.
ולזה כבר לא קשה שזה ברור מן הסוגיות התלמודיות והתורניות.
שכן במדרש רבא (במדבר פי"ד) נכתב: "תכלת דומה לים וים דומה לרקיע וכו"
וכן עוד שם: "תכלת מלמעלה פניו כנגד הרקיע הדומה לו" ומשמע מכאן שצבע התכלת כרקיע משמע כחול.
ואולם כמה שורות אח"כ כתוב: "שהשולחן מכסים בתכלת כנגד דוד שהיה צדיק וכרת לו הקב"ה ברית מלכות לו ולבניו"
ומפרש המתנות כהונה: "וכרת לו
דרש כן מפני שהתכלת ירוק ככרתי".
למרות תכלת דומה לים.
ותכלת דומה לרקיע.
וכן הא"ע על (שמות כה,
ד) דברי יפת שכתב שצבע התכלת שחור כתב: "ואנו נסמוך על רז"ל שאמרו שהוא ירוק והוא צמר". ותימה שהרי רז"ל אמרו: "תכלת דומה לים"?
אלא פשיטא שמשם אין ללמוד כלל שהתכלת כחול ועוד נאמר שם בבמדבר רבא: "תכלת דומה לעשבים ועשבים דומים לים וים לרקיע" וזה מובן שלמרות "תכלת דומה לים" –
צבע התכלת ירוק. והדברים ברורים.