הודו לבוחר בבני צדוק לכַהן כי לעולם חסדו - ההלל הגדול

(דברי שמעון בן סירא, פרק נא)

 

סרך הברכות דף 3

22 דברי ברכה למשכיל לברך את בני צדוק הכוהנים אשר

23 בחר בם אל לחזק בריתו לעולם ולבחון כול משפטיו בתוך

24 עמו ולהורותם כאשר צוה ויקימו באמת בריתו ובצדק

25 פקדו כול חוקיו ויתהלכו כאשר בחר: יברככה אדוני ממעון קודשו

26 וישימכה מכלול הדר בתוך עדת קדושים וברית כהונתו יחדש לכה

27 ויתנכה מקור דעת לעצת קודש ובמעשי ידכה יאמץ מתני נדכאים

28 וממזל שפתיכה כול עניי עמים ינחילכה רשית כול עדנים ועצת כול בשר בידכה יברך

 

1QSb Kol. III

22 Worte des Segens für den Unterweiser, um zu segnen die Söhne Zadoks, die Priester, die

23 Gott erwählt hat, um seinen Bund festzumachen für immer und um zu prüfen alle seine Satzungen inmitten seines Volkes, und sie zu belehren

24 wie er es befohlen hat. Und sie richten seinen Bund in Wahrheit auf, und in Gerechtigkeit haben sie acht auf alle seine Satzungen und wandeln, wie

25 er es erwählt hat. Es segne dich der Herr aus seiner heiligen Wohnung, und er mache dich zur vollkommenen Zierde inmitten

26 der Heiligen. Und den Bund des ewigen Priestertums erneuere er dir und gebe dir deinen Platz in der heiligen Wohnung

27 und durch deine Taten richte er alle Vornehmen und auf Grund dessen, was von deinen Lippen kommt, alle Fürsten

28 der Völker. Er lasse dich erben den Erstling aller Kostbarkeiten, und den Rat alles Fleisches segne er durch deine Hand

 

רחל אליאור: זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, עמ' 187:

על פי המסורת הכוהנית, המצויה בחיבור המקוטע אפוקריפון יהושע, אוהל מועד יוצב בהר ציון. בחיבור לא ידוע זה, שנמצא במגילות קומראן, מתוארת נבואה של יהושע לעתיד לבוא בדבר הבאת אוהל מועד לסלע ציון בידי דוד:

לוא [יכל]נ[ו לבו]א [לצי]ון להשכין שם את אהל מ[ועד ואת ארון העדות עד קץ] העתים כי הנה בן נולד לישי בן פרץ בן יה[ודה בן יעקב והוא אשר ילכוד] את סלע ציון ויורש משם את [כל] האמורי מיר[שלים ועד הים ויהיה עם לבבו] לבנות [את] הבית ליהוה אלוהי ישראל זהב וכסף [נחושת וברזל יכין ועצי] ארזים וברושים יביא [מ]לבנון ובנו הקטן [הוא יבננו וצדוק הכוהן] יכהן שם ראשון מ[בני פינ]חס [ואהרון] ואותו ירצה ב[כול ימי חייו ויברך] בכול [מ]עון מן השמי[ם] כי ידיד יהו[ה] ישכון לבטח ב[רושלים כול] הימים ועמו ישכון לעד. (4Q522, Frag. 9ii: 3-9)

 

ס' ברית דמשק דף 5 שו' 5-2: "ודויד לא קרא בספר התורה החתום אשר היה בארון כי לא‏ נפתח בישראל מיום מות אלעזר ויהושע והזקנים אשר עבדו את העשתרת ויטמון נגלה עד עמוד צדוק."

 

http://www.qumran.org/js/qumran/hss/cd Die Damaskusschrift V aus Qumran

Kol. V, 2-5: "David aber hatte nicht gelesen in dem versiegelten Buch des Gesetzes, das 3. in der Lade war, denn es war in Israel nicht aufgetan worden von dem Tag an, an dem Eleasar starb 4. sowie Josua und die Ältesten, die den Astarten gedient hatten. Und es war verborgen 5. und wurde nicht enthüllt, bis Zadoq auftrat."

ס' ברית דמשק דף 3 שו' 21 - דף 4 שו' 11+4: "הכהנים והלוים ובני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי ... ובני צדוק הם בחירי ישראל קריאי השם העמדים באחרית הימים ... אין עוד להסתפח לבית יהודה."

 

Damaskusschrift Kol. III, 21 - IV, 4+11: "Die Priester und die Leviten und die Söhne Zadoqs, die die Wache über mein Heiligtum gehalten haben, als die Söhne Israels abirrten von mir ... Und die Söhne Zadoqs sind die Erwählten Israels, die bei Namen Gerufenen, die am Ende der Tage auftreten werden ... wird sich niemand mehr dem Hause Juda anschließen." (Eduard Lohse: Die Texte aus Qumran, Hebräisch und Deutsch, Seite 73)

 

Wer sind die Sadduzäer? (hebräisch: Zadokim – von Zadok, dem Hohenpriester zur Zeit Davids!)

 

Die Wurzel Z – D – K bedeutet auch: Gerechtigkeit, Recht haben. Möglicherweise waren die Zadokim also diejenigen, die Recht hatten  - im Gegensatz zu den Pharisäern (hebräisch: Pruschim – von der Wurzel P – R – Sch  = die AUSGESCHIEDEN waren).

 

Nach den Sprüchen der Väter (Pirke Awot) könnte man meinen, dass die jüdische Tradition in gerader Linie von Mosche bis zu den Rabbinern lief, die Mischna und Talmud verfassten. Darüber wann die so genannte Mündliche Torah schriftlich niedergelegt wurde, gibt es verschiedene Auffassungen, die vom 2. bis ins 10. Jahrhundert reichen - siehe Schimon haZadik!

 

Schaut man aber nach, auf wem die Berufung der Priesterschaft liegt, trifft man auf Aharon – den Bruder Mosches! Den Priestern war es aufgelegt, das Volk zu lehren! Im heutigen Sprachgebrauch noch: „die Lewiten lesen!“ 

5. Mose 33, ab Vers 8: „Und von Lewi sprach er … denn sie wahren deines Wortes und deinen Bund hüten sie. Sie lehren deine Aussprüche Jaakov, und deine Lehre Jisrael, legen Räucherwerk vor dich und Ganzopfer auf deinen Altar …“

 

Die Auserwählung ist klar: Chanoch, Metuschelach, Lamech, Noach, Schem, Awraham, Jitzchak, Jaakov, Lewi, Kehat, Amram, Aharon, Elasar, Pinchas, Awischua, Buki, Usi, Serachjah, Merajot, Amarjah, Achituw, Zadok (2. Samuel 15, 27; 1. Könige 1, 34), Achimaaz, Asarjah, Jochanan, Asarjah, Amarjah, Achituw, Zadok, Schallum, Chilkijah, Asarjah, Serajah, Jehozadak, Jehoschua ben Jehozadak (Sacharja 6, 11)

 

Johann Maier schreibt in "Von Eleazar bis Zadok": "Die ganze und wahre Torah ist an die Eleazar - Pinchas - Zadokiden - Linie gebunden." (Fußnote 29 auf Seite 14 in seinem Band Qumran I "Die Texte vom Toten Meer" zur Damaskusschrift)

 

175 vor unserer Zeitrechnung wurde der Hohepriester Chonio (Onias), Sohn des Schimon, der letzte der Hohenpriester von dem Geschlecht der Söhne Zadok) durch Antiochus Ephiphanes vertrieben und durch eine Reihe hellenisierter Priester ersetzt: Jason – Menelaus … Bestechungen … am Ende wurde Chonio sogar ermordet (2. Makkabäer 4, 34).

 

Beim Propheten Hesekiel finden wir einige Verheißungen für die Söhne Zadoks:

z.B. in Kapitel 44, Verse 15 bis 16:

„Aber die Priester, die Lewijim, die Söhne Zadoks, welche der Obhut über mein Heiligtum wahrten, als die Kinder Jisrael von mir abirrten, die sollen zu mir herantreten, mich zu bedienen, und sie sollen vor mich hintreten mir darzubringen Fett und Blut, ist der Spruch Gottes des Herrn. Sie sollen in mein Heiligtum kommen, und sie sollen herzutreten an meinen Tisch, mich zu bedienen, und sollen meines Dienstes wahren.“

 

siehe in Fortsetzung Hesekiel 47, 1 - 12:

In Vers 10 werden En Gedi und En Eglajim erwähnt. En Eglajim ist das heutige Enot Zukim - En Fesch'cha = gegenüber Qumran. Kann es sein, dass die Erwähnung dieser beiden Orte am Toten Meer, zu denen das Wasser aus dem Tempel in Jerusalem kommt, auch eine geistliche Bedeutung hat? Zunz übersetzt "in das Meer der Ausgetilgten"! Ist es Zufall, dass die Qumranrollen in diesem Gebiet gefunden wurden? Hier wurden auch 600 kg Räucherwerk aus dem Tempel von Vendyl Jones gefunden - und  er vermutete dort die Bundeslade. Außerdem fand er dort das Heilige Salböl Afarsemon, mit dem der Hohepriester und die Tempelgeräte gesalbt wurden!

 

Als wir am 7.6.1967 den Tempelberg befreiten und unsere israelische Flagge darauf hissten, durfte das Foto mit der israelischen Flagge auf dem Tempelberg nicht veröffentlicht werden. Warum achten wir die Traditionen anderer Religionen wie Islam und Christentum mehr als unsere eigenen jüdischen Traditionen? Welche Priorität hat überhaupt der Tempel im heutigen Judentum? Die Berufung der Söhne Zadoks wurde durch den Begriff eines Maschiach Ben David aus dem Stamme Juda ersetzt! Die politische Entscheidung, auf den Tempelberg zu verzichten, erfolgte nach Beratung mit den maßgeblichen RABBINERN! Und das wenige Monate nach den Worten von Shai Agnon in seiner Dankesrede anlässlich der Verleihung des Nobelpreises für Literatur, die auf dem 50-Schekel-Schein abgedruckt sind:

http://www.nobelprize.org/nobel_prizes/literature/laureates/1966/agnon-speech_he.html

מתוך קטסטרופה היסטורית

שהחֱריב טיטוס מלך רומי

את ירושלים וגלה ישראל

מארצו נולדתי אני באחת

מערי הגולה. אבל בכל עת

תמיד דומה הייתי עלי כמי

שנולד בירושלים. בחלום,

בחזון לילה, ראיתי את עצמי

עומד עם אחי הלויים בבית

המקדש כשאני שר עמהם

שירי דוד מלך ישראל.

נעימות שכאלה לא שמעה

כל אוזן מיום שחרבה עירנו

והלך עַמה בגולה. חושד אני

את המלאכים הממונים על

היכל השירה שֶׁמִּיִּרְאָתָם

שאשיר בהקיץ מה ששרתי

בחלום השכיחוני ביום מה

ששרתי בלילה, שאם היו אֵחַי

בני עמי שומעים לא היו

יכולים לעמוד בצערם מחמת

אותה הטובה שאבדה להם.

כדי לפייס אותי על שנטלו

ממני לשיר בפה נתנו לי

לעשות שירים בכתב.

התשכ"ז, 1966

שמואל יוסף עגנון התרמ"ח (1888) - התש"ל (1970)

)קטע זה מנאומו הודפס על השטר של 50 ש"ח(