פרופ' רחל אליאור: הזרמים והמחלוקות בתקופת הבית השני  http://pluto.huji.ac.il/~mselio/a-182-190-Elior.pdf

פרופ' רחל אליאור: מי כתב את המגילות הגנוזות? http://www.youtube.com/watch?v=nYRq5iQRSN4&noredirect=1

פרופ' רחל אליאור: מי דחק את מגילות מדבר יהודה לתהום הנשייה ומדוע? http://www.youtube.com/watch?v=9KVuSxDteaA&feature=relmfu&noredirect=1

Professor Elior argumentiert, die Essener habe es nie gegeben, da diese in den Rollen überhaupt nicht erwähnt würden. Sie glaubt, die Schriftstücke seien von den sadduzäischen Priesterfamilien verfasst worden, deren Namen in den Texten häufig genannt werden. Diese Familien seien aus Jerusalem in die Wüste geflohen, nachdem das hasmonäische Herrscherhaus die Kontrolle über den Tempel und den jüdischen Gottesdienst in Jerusalem an sich gerissen hatte. ("Qumran – Schriftrollen in der Wüste" Text: Zvi Gal, Übersetzung ins Deutsche: Rachel Grünberger-Elbaz)

 

פרופסור רחל אליאור טוענת שהאיסיים מעולם לא היו קיימים והשם לא הוזכרו במגילות הללו. לפי דעתה המגילות נכתבו על ידי הכהנים לבית צדוק, כי שמותיהם מופיעים פעמים רבות במגילות. משפחות אלה ברחו מירושלים אל המדבר לאחר שכוהני בית חשמונאי השתלטו על המקדש ועבודת הקודש בירושלים.

קראי = כינוי לכת הצדוקים בימי בית שני (מילון העברי המרכז)

Im 9. und 10. Jahrhundert lag der Anteil der Karäer noch bei fast 40 Prozent aller Juden:

לפי הערכות של היסטוריונים, במאות התשיעית והעשירית קרוב ל-40 אחוז מהעם היהודי היו קראים:

https://he.wikipedia.org/wiki/יהדות_קראית

הערות שוליים 1.: Zion Zohar, Sephardic and Mizrahi Jewry: From the Golden Age of Spain to Modern Times, NYU Press, 2005, p.157

 

Der Karäer Simon Szyszman führt in seinem Werk "Das Karäertum: Lehre und Geschichte" die Karäer ganz eindeutig auf die Zadokim - oder Essener, wie sie von den Griechen genannt wurden - zurück!

Die Karäer trennen nicht Milch und Fleisch, denn "Du sollst das Böcklein nicht in der Milch SEINER (= spezifischen!) Mutter kochen!"

Sie zünden keine Schabbatkerzen an (Dieses Gebot wurde erst im 10. Jahrhundert erfunden!)

Als Mikwe wird auch die Dusche akzeptiert (= fließendes Wasser Mikwen wurden NICHT VOR der Hasmonäerzeit gefunden!)

 

על חשיבותן העצומה של מגילות מדבר יהודה

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

Über die gewaltige Bedeutung der Rollen aus der Wüste Juda

Professor Rachel Elior, Hebräische Universität

 

מגילות מדבר יהודה הן התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר שנמצאה בארץ ישראל במאה העשרים שכן הן מגלות לנו עולם שלם שטבע בתהום הנשייה ונעלם בתהפוכות ההיסטוריה. אלף קטעי מגילות מדבר יהודה זורות אור חדש על העבר של העולם המקראי, על התפתחות השפה העברית, על מחשבת ישראל לדורותיה ועל ראשית המיסטיקה היהודית. המגילות מאירות פינות לא ידועות בהיסטוריה של המאות האחרונות לפני הספירה, וזורות אור על חילופי הגמוניות בשלהי העת העתיקה, על עריכת המקרא בשלביו השונים, על שאלות של קאנון וצנזורה, על מקומם של כוהנים ומלאכים ביצירה המיסטית, ועל מגוון רחב של היבטים הקשורים לחקר המקרא ולהיסטוריה היהודית בארץ ישראל. המגילות כולן הן כתבי קודש שנכתבו בשפה העברית או בשפה הארמית בחוגים שונים לאורך האלף הראשון לפני הספירה והועתקו ונוצרו בחלקן במאות האחרונות לפני הספירה בקרב חוגים שקראו לעצמם "הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם".

 

אם נמנה את מקצת החידושים שהמגילות הביאו עמהן לשוחרי השפה העברית ולשונות היהודים, לאוהבי הספרות העברית וההיסטוריה היהודית, ולמתעניינים בריבוי פניה של היצירה היהודית לדורותיה, הרי שבראש ובראשונה הוסיפו לידיעתנו שורה ארוכה של חיבורים שכלל לא ידענו על קיומם כגון: שירות עולת השבת ומגילת המקדש, מגילת ההודיות, פשר חבקוק, המגילה החיצונית לבראשית ומקצת מעשה התורה; גילו לנו את מקורם העברי של ספרים שידענו על קיומם אך לא הבנו את הקשרם כגון ספר היובלים וגילו לנו את מקורם הארמי של ספרים שנודעו מן הספרים החיצונים כגון ספר חנוך וצוואת לוי אולם עד שלא נמצאו בנוסחיהם המקוריים בהקשרם ההיסטורי והטקסטואלי שהתפרש במגילות, לא יכולנו לעמוד על כוונתם ועל זהות מחבריהם ומטרתם. המגילות גילו לנו את מורכבות המציאות הפוליטית החברתית והדתית במאה השנייה לפני הספירה בתקופה שבה "כוהן צדק" נאבק ב"כהן רשע" ו"בני אור" נלחמו ב"בני חושך", בתקופה שהתנהל מאבק בין המצדדים בלוח שבתות שמשי, קבוע ומחושב מראש, שהחל ביום השוויון באביב, שקראו לעצמם "בני אור", לבין המצדדים בלוח ירחי משתנה המבוסס על תצפית אנושית, שהחל בסתיו, שנקראו במגילות בשם "בני חושך". המגילות חשפו בפנינו לא רק מאבקים לא ידועים אלא גם סוגות ספרותיות לא מוכרות כגון "סרכים" דוגמת סרך היחד סרך הברכות וסרך המלחמה וגילו לנו ספרות פולמוסית ממין לא ידוע שנודעה בשם פשרים, ספרות שבה המחברים מפרשים נבואות זעם ידועות מימי נביאים ראשונים ואחרונים כמתנבאות על החוטאים בזמנם שלהם, ומגלים לנו נוסחי פסוקים חדשים של חיבורים עתיקים כגון בפשר חבקוק בפשר ישעיה פשר מיכה ופשר נחום.

 

Die „Söhne des Lichts“ kämpften gegen die „Söhne der Finsternis“, in einer Zeit des Kampfes zwischen den Anhängern des Sonnenkalenders … die sich selber „Söhne des Lichts“ nannten, und den Anhängern des Mondkalenders … die in den Rollen mit dem Namen „Söhne der Finsternis“ bezeichnet werden.

 

המגילות העלו לראשונה מכמנים אבודים מהשפה העברית והוסיפו ללשוננו ניבים ומשפטים כגון "רוחות דעת אמת וצדק בקודש קודשים" בשירות עולת השבת המתארות את עבודת הקודש של המלאכים המכונים בשם "כוהני קורב", או ברכה כגון "והארץ תנובב לכם פרי עדנים" [מלשון תנובה ויניב] בברכת כוהנים לא ידועה, אחת מני רבות שנמצאו בקומראן. עוד גילו לנו המגילות האבודות שעלו מתהום הנשייה את מועדי הדגן, התירוש והיצהר המפורטים במגילת המקדש, והאירו את מחזור שבעת המינים ותאריכיו המפורטים והקבועים מראש בשבעת החודשים הראשונים של השנה המתחילה באביב (שמות יב, ב) ובחג החירות, ונחוגה ביום הינף העומר, במועד קציר שעורים ביום ראשון, כ"ו בחודש ניסן, ומסתיימת בחג הסוכות בעת קטיף הרימונים, גדיד התמרים ואריית התאנים, ביום רביעי ט"ו בחודש תשרי, והאירו באור חדש את נושא עשרים וארבע משמרות הכהונה במגילת המשמרות בזיקה למחזורי קציר שעורים (כ"ו בניסן), קציר חיטים (ט"ו בסיון), בציר הענבים (מועד התירוש ג' באב)  ומסיק הזיתים (מועד היצהר כב באלול), הרחוקים שבע שבתות האחד ממשנהו וחלים כולם ביום ראשון, ממחרת השבת, וקשרו אותה לנושא לוח השבתות השמשי, לוח "מועדי דרור", שהיה בעל חשיבות ראשונה במעלה בעולמם של מחברי המגילות ושומריהן. המגילות הביאו לידיעתנו ששמו העתיק של הירדן הוא היורדן ומועד הכניסה לארץ כשהיורדן עלה על גדותיו הוא הראשון בחודש ניסן (מועד הקמת המשכן בספר שמות ומועד הולדתו של לוי בן יעקב, בספר היובלים) כמתואר בספר יהושע מקומראן המכונה אפוקריפון יהושע.

 

המגילות הביאו לידיעתנו את קיומן של תפילות ותהילים לא מוכרים, ביניהם תהילה אקרוסטיכונית מרהיבה הכוללת את שבחי ירושלים המתחילה במשפט "אזכירך לברכה ציון/ בכל מאודי אני אהבתיך, ברוך לעולמים זכרך/ גדולה תקותך ציון ושלום ותוחלת ישועתך לבוא/ דור ודור ידורו בך ודורות חסידים תפארתך/ הנזכרת במגילת המזמורים היא מגילת תהלים מהמערה ה11 ואת קיומן של ברכות כוהנים לעוברים בברית הנזכרות בסרך המלחמה הוא פתיחת סרך היחד. אין צריך לומר שגילוי נוסחים לא ידועים של ספר שמואל או עיבודים לספר יחזקאל בחיבור המזכיר את הביטוי "נוגה מרכבה", או קיום נוסח נוסף לפסוקים מספר ישעיה מרחיב את ידיעותינו על לשון המקרא ועל השתלשלות נוסח המסורה ומלמד על קיומם של נוסחים שונים של הטקסט המקודש במחיצתן של קהילות קוראים שונות, מרחיב את דעתם של כל לומדי המקרא וחובבי שפת עבר. המגילות האירו את עינינו ביחס למעמדה של ירושלים והעדרה מהחומש למשל במגילת מקצת מעשי התורה ולימדו רבות על המקדש וסדרי עבודת הקודש (מגילת המקדש; מגילת המשמרות), ועל מחלוקות בשאלות הלכתיות הקשורות בעיר המקדש ובעבודת הקרבנות, בסדרי טומאה וטהרה ובדינים והלכות שונים בהקשרים פולמוסיים כעולה מברית דמשק ומקצת מעשי התורה. כן האירו את עינינו ביחס לראשית התפילה והשירה המשותפת עם המלאכים במגילות כמו דברי המאורות ושירות עולת השבת. אין ערוך לחשיבותן של המגילות בכל היבט של היצירה היהודית החל מליטורגיה והלכה וכלה בהיסטוריה, בתולדות הלשון ובראשית המיסטיקה היהודית.

 

אפשר להמשיך ולהרחיב על האוצרות שהתגלו במדבר יהודה אבל הואיל ועשיתי זאת בספרי זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה

http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=93400750

 

סרך הברכות דף 3

22 דברי ברכה למשכיל לברך את בני צדוק הכוהנים אשר

23 בחר בם אל לחזק בריתו לעולם ולבחון כול משפטיו בתוך

24 עמו ולהורותם כאשר צוה ויקימו באמת בריתו ובצדק

25 פקדו כול חוקיו ויתהלכו כאשר בחר: יברככה אדוני ממעון קודשו

26 וישימכה מכלול הדר בתוך עדת קדושים וברית כהונתו יחדש לכה

27 ויתנכה מקור דעת לעצת קודש ובמעשי ידכה יאמץ מתני נדכאים

28 וממזל שפתיכה כול עניי עמים ינחילכה רשית כול עדנים ועצת כול בשר בידכה יברך

 

בן סירא נא, כט: הודו לבוחר בבני צדוק לכהן כי לעולם חסדו

1QSb Kol. III

22 Worte des Segens für den Unterweiser, um zu segnen die Söhne Zadoks, die Priester, die

23 Gott erwählt hat, um seinen Bund festzumachen für immer und um zu prüfen alle seine Satzungen inmitten seines Volkes, und sie zu belehren

24 wie er es befohlen hat. Und sie richten seinen Bund in Wahrheit auf, und in Gerechtigkeit haben sie acht auf alle seine Satzungen und wandeln, wie

25 er es erwählt hat. Es segne dich der Herr aus seiner heiligen Wohnung, und er mache dich zur vollkommenen Zierde inmitten

26 der Heiligen. Und den Bund des ewigen Priestertums erneuere er dir und gebe dir deinen Platz in der heiligen Wohnung

27 und durch deine Taten richte er alle Vornehmen und auf Grund dessen, was von deinen Lippen kommt, alle Fürsten

28 der Völker. Er lasse dich erben den Erstling aller Kostbarkeiten, und den Rat alles Fleisches segne er durch deine Hand

 

Das Buch Jesus Sirach, Kapitel 51, Vers 12  http://www.uibk.ac.at/theol/leseraum/bibel/sir51.html

Danket dem, der Zadoks Söhne zu Priestern erwählt hat, denn seine Huld währt ewig

 

רחל אליאור: זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, עמ' 187:

על פי המסורת הכוהנית, המצויה בחיבור המקוטע אפוקריפון יהושע, אוהל מועד יוצב בהר ציון. בחיבור לא ידוע זה, שנמצא במגילות קומראן, מתוארת נבואה של יהושע לעתיד לבוא בדבר הבאת אוהל מועד לסלע ציון בידי דוד:

"לוא [יכל]נ[ו לבו]א [לצי]ון להשכין שם את אהל מ[ועד ואת ארון העדות עד קץ] העתים. כי הנה בן נולד לישי בן פרץ בן יה[ודה בן יעקוב והוא ילכוד] את סלע ציון ויורש משם את [כל] האמורי מיר[שלם ועד הים ויהיה עם לבבו] לבנות [את] הבית ליהוה אלוהי ישראל זהב וכסף [נחושת וברזל יכין ועצי] ארזים וברושים יביא [מ]לבנון ובנו הקטן [הוא יבננו וצדוק הכוהן] יכהן שם ראשון מ[בני פינ]חס [ואהרון] ואותו ירצה ב[כול ימי חייו ויברך] [בכו]ל [מ]עון מן השמי[ם] כי ידיד יהו[ה] ישכון לבטח ב[ירושלם כול] הימים ועמו ישכון לעד". (4Q522, Frag. 9ii: 3-9)

 

ס' ברית דמשק דף 5 שו' 5-2: "ודויד לא קרא בספר התורה החתום אשר היה בארון כי לא‏ נפתח בישראל מיום מות אלעזר ויהושע והזקנים אשר עבדו את העשתרת ויטמון נגלה עד עמוד צדוק."

 

Damaskusschrift Kol. V, 2-5: "David aber hatte nicht gelesen in dem versiegelten Buch des Gesetzes, das in der Lade war, denn es war in Israel nicht aufgetan worden von dem Tag an, an dem Eleasar starb sowie Josua und die Ältesten, die den Astarten gedient hatten. Und es war verborgen und wurde nicht enthüllt, bis Zadok auftrat."

 

יגאל ידין תשי"ח עמ' 201-200 המגילות הגנוזות ממדבר יהודה²: "מי הוא מורה צדק? ... אחת המגילות שבידי הירדנים, קובעת, לפי השמועה, ששמו היה צדוק."

 

Wer sind die Sadduzäer? (hebräisch Zadokim – von Zadok, dem Hohenpriester zur Zeit Davids!)

 

Die Wurzel Z – D – K bedeutet: Gerechtigkeit, Recht haben. Die Zadokim sind im Recht – im Gegensatz zu den Pharisäern, hebräisch Pruschim von der Wurzel P – R – Sch, die AUSGESCHIEDEN sind.

 

Nach den Sprüchen der Väter (Pirke Awot) könnte man meinen, dass die jüdische Tradition in gerader Linie von Mosche bis zu den Rabbinern lief, die Mischna und Talmud verfassten. Darüber wann die so genannte Mündliche Torah schriftlich niedergelegt wurde, gibt es verschiedene Auffassungen, die vom 2. bis ins 10. Jahrhundert reichen.

Schaut man aber nach, auf wem die Berufung der Priesterschaft liegt, trifft man auf Aharon – den Bruder Mosches! Den Priestern war es aufgelegt, das Volk zu lehren! 5. Mose 33, ab Vers 8: "Und von Lewi sprach er … denn sie wahren deines Wortes und deinen Bund hüten sie. Sie lehren deine Aussprüche Jaakov, und deine Lehre Jisrael, legen Räucherwerk vor dich und Ganzopfer auf deinen Altar …"

 

Die Auserwählung ist klar: Chanoch, Metuschelach, Lamech, Noach, Schem, Awraham, Jitzchak, Jaakov, Lewi, Kehat, Amram, Aharon, Elasar, Pinchas, Awischua, Buki, Usi, Serachjah, Merajot, Amarjah, Achituw, Zadok (2. Samuel 15, 27; 1. Könige 1, 34), Achimaaz, Asarjah, Jochanan, Asarjah, Amarjah, Achituw, Zadok, Schallum, Chilkijah, Asarjah, Serajah, Jehozadak, Jehoschua ben Jehozadak (Sacharja 6, 11), Eliaschiw, Jochanan, Jadua, Chonio I., Schimon I., Chonio II., Schimon II., Chonio III.

 

Johann Maier schreibt in "Von Eleazar bis Zadok": "Die ganze und wahre Torah ist an die Eleazar - Pinchas - Zadokiden - Linie gebunden." (Fußnote 29 auf Seite 14 in seinem Band Qumran I "Die Texte vom Toten Meer" zur Damaskusschrift)

 

175 vor unserer Zeitrechnung wurde der Hohepriester Chonio III. (Onias), Sohn des Schimon, der letzte der Hohenpriester von dem Geschlecht der Söhne Zadok, durch Antiochus Ephiphanes vertrieben und durch eine Reihe hellenisierter Priester ersetzt: Jason – Menelaus … Bestechungen … 171 v.u.Z. wurde Chonio III. sogar ermordet (2. Makkabäer 4, 34).

 

Da von dem Hohenpriester Zadok tatsächlich alle späteren Priester abstammen, mussten die Sadduzäer die Vertreter des legitimen Priestertums gewesen sein. Wir stehen also vor der unglaublichen Tatsache, dass die Pharisäer in ihnen die ganze priesterliche Institution verworfen hätten ... Ferner wird berichtet, dass die Pharisäer das Gesetzbuch der Sadduzäer aufgehoben hätten. Beide Ereignisse wurden sogar zu Festtagen eingesetzt." = 14. Thammus - siehe Seite 119 in Abraham Geiger: "Urschrift und Übersetzungen der Bibel in ihrer Abhängigkeit von der innern Entwicklung des Judentums"

אברהם גייגר, המקרא ותרגומיו בזיקתם להתפתחותה הפנימית של היהדות, בתרגומו של ד"ר י.ל. ברוך, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תש"ט.

"מרגליות יקרות כאלו אסור שתישארנה בלשון לועזית בלבד: מקומן הטבעי הוא בכתר היהלומים של לשוננו הנצחית ובבית גנזיה של ספרותנו הלאומית ..." (מבוא עמ' מה)

http://www.bialik-publishing.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=214&langpage=heb

"ועשה את יום י"ד בתמוז יום טוב, משום שבטל בו ספר הקנסות של הצדוקים": עמ' 79

"משפחת הכהנים לבית צדוק ... הם לבדם נחשבו לכהנים, הרשאים לעבוד את עבודת הקודש בבית המקדש שבירושלים." עמ' 274

"Die Zadokiten galten als die allein berechtigten Priester für den Dienst am Tempel in Jerusalem." Seite 427

"ההלכה הפרושית באה במקומה של הצדוקית והיא נשתנתה בעקיבות בניגוד מכוון לזו." עמ' 277

"Die pharisäische Halachah trat an die Stelle der sadducäischen und ward in absichtlichem Gegensatze zu dieser consequent ausgebildet." Seite 431

"הפסוק בתהלים מט, יב, שכל המתרגמים, והארמי בכללם, גורסים: קברם בתימו לעולם וכו. רק לאחר זמן מצאו בזה דופי, כאילו הצדיקים נשארים בקבורתם לעולם ואין תחיית המתים, ולפיכך שינו את המלה ל"קרבם", שאין לה שום מובן במקום זה. גירסה זו אנו פוגשים מימות סעדיה גאון ואילך." עמ' 113

רק 2 דקות 1:17:32 עד 1:19:42  https://www.youtube.com/watch?v=dePe5zc-TK8

Hierher gehört auch wohl Ps. 49, 12, wo sämmtl. Uebersetzer mit Einschluss des Chald. lesen: kiwram, ihr Grab ist ihr Haus ewig. Erst später fand man daran Anstoss, als blieben die Todten immer im Grabe, es sei keine Auferstehung, und man änderte das Wort in das hier ziemlich unverständliche "kirbam", ihr Inneres, welcher L. A. wir von Saadias an begegnen. Seite 176

 

ס' ברית דמשק דף 3 שו' 21 - דף 4, שו' 4: "הכהנים והלוים ובני צדוק אשר שמרו את משמרת מקדשי בתעות בני ישראל מעלי הם יגישו לי חלב ודם (יחזקאל מד, טו). ובני צדוק הם בחירי ישראל קריאי השם העמדים באחרית הימים."

 

Damaskusschrift Kol. III, 21 - IV, 4: "Die Priester und die Lewiten und die Söhne Zadoks, die den Dienst meines Heiligtums bewahrten, als die Kinder Israels von mir fort in die Irre gingen, sie sollen mir darbringen Fett und Blut (Hesekiel 44, 15). Und die Söhne Zadoks, sie sind die Auserwählten Israels, die namentlich Gerufenen, die Dienst tun am Ende der Tage."

צאצאי לוי - מלאכי הפנים: "ויבחר בזרע לוי לכהנים וללויים לעמוד לשרת לפני ה' כמונו כל הימים." ספר היובלים פרק 30

Nachkommen Lewis - Engel des Angesichts: "Und der Same Lewis wurde zum Priestertum erwählt und zu Lewiten, daß sie vor GOTT dienen, wie wir alle Tage." Buch der Jubiläen Kapitel 30

"אלוהים ישים אותך ואת זרעך לכבוד ולתפארת, ואותך ואת זרעך יקריב אליו מכל בשר לשרת לפניו במקדשו. כמלאכי הפנים וכקדושים כן יהיה זרע בניך לכבוד ולתפארה ולקדושה." ספר היובלים פרק 31

"Und GOTT gebe dir und deinem Samen Größe und großen Ruhm und dich und deinen Samen bringe er sich nahe von allem Fleische, damit sie in seinem Heiligtum dienen wie die Engel des Angesichts und zur Größe und zur Heiligung." Buch der Jubiläen Kapitel 31

מלאכי ב

ד: וידעתם כי שלחתי אליכם את המצוה הזאת להיות בריתי את לוי אמר יהוה צבאות.

ה: בריתי היתה אתו החיים והשלום ואתנם לו מורא וייראני ומפני שמי נחת הוא.

ו: תורת אמת היתה בפיהו ועולה לא נמצא בשפתיו בשלום ובמישור הלך אתי ורבים השיב מעון.

ז: כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך יהוה צבאות הוא.

ח: ואתם סרתם מן הדרך הכשלתם רבים בתורה שחתם ברית הלוי אמר יהוה צבאות.

 

מלאכי ג

א: הנני שלח מלאכי ופנה דרך לפני ופתאם יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר יהוה צבאות.

ב: ומי מכלכל את יום בואו ומי העמד בהראותו כי הוא כאש מצרף וכברית מכבסים.

ג: וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אתם כזהב וככסף והיו ליהוה מגישי מנחה בצדקה.

ד: וערבה ליהוה מנחת יהודה וירושלם כימי עולם וכשנים קדמניות.

Maleachi 2

4. So werdet ihr erkennen, dass ich an euch dieses Gebot gesandt habe, weil mein Bund ist mit dem Lewi, spricht der Ewige der Heerscharen.

5. Mein Bund war mit ihm des Lebens und des Friedens, und ich gab sie ihm zur Furcht, und er fürchtete mich, und vor meinem Namen beugte er sich.

6. Lehre der Wahrheit war in seinem Munde, und Falsch ward nicht gefunden auf seinen Lippen, in Frieden und in Redlichkeit wandelte er mit mir, und Viele brachte er von Sünde zurück.

7. Denn die Lippen des Priesters sollen die Erkenntnis wahren, und Lehre soll man suchen aus seinem Munde, denn ein Bote des Ewigen der Heerscharen ist er.

8. Ihr aber seid abgewichen von dem Wege, habt Viele zum Fallen gebracht in der Lehre, habt verdorben den Bund des Lewi, spricht der Ewige der Heerscharen.

 

Maleachi 3

1. Siehe, ich sende meinen Boten, und er bahnt den Weg vor mir, und plötzlich wird kommen in seinen Palast der Herr, den ihr sucht, und der Bote des Bundes, nach dem ihr verlangt, siehe, er kommt, spricht der Ewige der Heerscharen.

2. Und wer wird aushalten den Tag seiner Ankunft, und wer wird bestehen bei seinem Erscheinen? Denn er ist wie das Feuer des Schmelzers und wie die Lauge der Wäscher.

3. Und er wird sitzen schmelzend und reinigend das Silber, und wird reinigen die Söhne Lewi und sie läutern wie Gold und Silber, dass sie dem Ewigen darbringen Opfergaben in Frömmigkeit. 

4. Und es wird angenehm sein dem Ewigen die Opfergaben Jehudas und Jeruschalajims, wie in den Tagen der Vorzeit und den frühen Jahren.

 

Halo-Effekt (kreisrunder Regenbogen) in Smaragdgrün

יחזקאל א, כז – כח: "... ונגה לו סביב כמראה הקשת ... כן מראה הנגה סביב הוא מראה דמות כבוד יהוה."

ההתגלות ד, ג: "... וקשת סביב לכסא דומה במראה לברקת."

Hesekiel 1, 27 28: "… und einen Strahlenglanz daran ringsum wie der Bogen anzusehen … so war anzusehen der Strahlenkranz ringsum; das war der Schein von dem Bilde der Herrlichkeit des Ewigen."

Offenbarung 4, 3: "… und ein Regenbogen war rings um den Thron, der glich in seinem Aussehen einem Smaragd."

Beide beschreiben einen Regenbogen. Allerdings keinen Halbkreis, wie wir ihn üblicherweise sehen, sondern sowohl Hesekiel als auch Johannes sprechen davon, dass der Regenbogen rund um den Thron geht! Und Johannes präzisiert und gibt die Farbe an: Smaragd.

Der Smaragd ist der dritte Stein in der ersten Reihe auf dem Brustschild des Hohenpriesters und präsentiert den Stamm Lewi:

הברקת המקראית היא האבן השלישית בטור הראשון בחושן הכהן הגדול, והיא מיוחסת לשבט לוי:

Tchelet (2. Mose 25, 4 = Symbol des Göttlichen!) ist nicht Hellblau, sondern Grün!

תכלת = ירוק

http://www.moreshet.co.il/web/shut/print.asp?id=93830&kod=&modul=15&codeClient=57

נקלע לידי מאמר, המביא ראיות חזקות מאד לכך שהתכלת שחובה עלינו להטיל בציצית היא בכלל ירוקה (וממילא אלה שסוברים שהתכלת הכחולה המופקת כיום מהחילזון היא היא התכלת טועים):
"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה
... וזאת התרומה אשר תקחו מאיתם ... ותכלת וארגמן תולעת שני ..."
רש"י: "תכלת – צמר צבוע בדם חילזון וצבעו ירוק"
.
רש"י מפרש פה שצבע התכלת ירוק, רש"י דובק בפירושו שצבע פתיל התכלת הוא ירוק לאורך כל הדרך. כן גם פירש במשנה (ברכות ט:
פ"א מ"ב
): "תכלת – ירוק הוא וקרוב לצבע הכרתי" וכן בגמרא (ברכות נז):"תכלת – ירוק הוא ומי שפניו ירוקים חולה הוא".
כן גם פירש בתורה בשמות (כה, ד למעלה) וכן על במדבר (טו, לח): "ותכלת – צמר צבוע בדם חילזון וצבעו ירוק".

רש"י אינו היחידי המפרש כן בשמות (כה, ד) מצטרף אליו האבן עזרא שפירש: "אמר יפת שהוא כדמות שחרות כי הוא תכלית כל הצבעים והכל ישובו אליו והוא לא ישוב במעשה אדם לעולם ואנו נסמוך על רז"ל שאמרו שהוא ירוק והוא צמר".
ובמדבר (טו,
לח) פירש הבאר מיים חיים שהתכלת ירוק.
וכן הרשב"ץ בברכות (ט): "תכלת ירוק הוא", ועל פירוש המשנה בירושלמי פירשו ר' שלמה מסרליו: "תכלת דג חילזון שצבעו ויר"ד (ירוק) בלעז" ובעל ספר חרדים: "בין תכלת – ירוק הוא ודומה לכרתי".
וכן המתנות כהונה שפירש בבמדבר רבא (פי"ד) שהתכלת ירוק ככרתי.
וכן בספר הזוהר (תרומה קלט ע"א): "תכלת
... אתהדר לגוון ירוק כגוון הכרתי מההיא שעתא ואילך אשתרי זמנא דק"ש , דהא אישתני גוון תכלא מכמה דהוה, ובגין כך אסור למידן דיני נפשות בלילה, בגין דשלטא ההוא גוון תכלא בההוא זמנא".
ועוד רשימה של ראשונים ואחרונים שפירשו שצבע התכלת ירוק ולכאורה חולקים הם על אימרתו המפורסמת של ר' מאיר במנחות (מג, וכן בסוטה יז, וכן בחולין פט): "תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע לכסא הכבוד".

א) תחילה, מניין בכלל שתכלת ירוק? קדם לר' מאיר בגמרא, ר' אלעזר במשנה שפירש (ברכות פ"א מ"ב): "מאימתי קורין את שמע בשחרית? משיכיר בין תכלת ללבן .ר' אלעזר אומר: בין תכלת לכרתי".
כדעת הפרשנים השיטות במשנה מתאחרות, ז"א המשנה מביאה שיטה של תנא אחד ואז שיטה יותר מאוחרת ואז יותר מאוחרת וכו'. כפי שמצינו במשנה הראשונה.
השיטה הראשונה של ת"ק
"משיכיר בין תכלת ללבן" זאת אומרת אדם מתחיל לקרוא ק"ש בשחרית משיוכל להבדיל בין צבע הפתיל הלבן, הרגיל שבציצית, לבין צבע פתיל התכלת שבה. הירושלמי (פ"א ה"ב מייד אחר המשנה) משווה את "משיכיר בין תכלת ללבן" לבין "משיראה את חבירו רחוק ד' אמות ויכירנו" את החבר אפשר לראות ממרחק ד' אמות ולהכירו גם שיש מעט אור. מכאן שהצבעים, הלבן והתכלת, רחוקים מלהיות דומים מכיוון שגם במעט אור ניתן להבדיל בינהם.
השיטה השנייה של ר"א – "משיכיר בין תכלת לכרתי" ז"א אדם מתחיל לקרוא ק"ש משיוכל להכיר בין צבע הכרתי לצבע התכלת. מהו צבע הכרתי?
הרמב"ם בפירושו על המשנה מפרש שהכרתי צבעו ירוק, וכן המאירי: "ביו תכלת לירוק", וכן הערוך שפירש שצבע הכרתי ירוק.
וכן רבינו יונה והריטב"א שפירשו כמו הערוך שהכרתי צבעו היונדי (ירוק). ולמעשה כמעט אין חולק בדבר שהכרתי צבעו ירוק.
א"כ ידוע שר"א מאחר את שיטתו אך עד כמה?
האם ר"א מאחר מעט את שיטתו ומכאן שהכרתי והתכלת רק מעט דומים? או שר"א מאחר דיי הרבה את שיטתו ומכאן שהכרתי מאד דומה לצבע התכלת?
לכתחילה נראה שר"א מאחר מעט את הזמן.
כן גם פירש המאירי: "והוא שיעור מעט מאוחר יותר", רק מעט מאוחר יותר.
ומנין לו? כי ר"א מסיים את הזמן בהנץ החמה, משמע שגם לפני שהשמש מנצנצת בראשי ההרים ניתן יהיה להבדיל בין התכלת לכרתי.
ומשמע מכאן שצבע התכלת וצבע הכרתי לא ממש דומים זה לזה.
אך עליו חולקים רש"י שפירש (גיטין לא): "סרבלא דכרתי
צבע תכלת דומה לכרתי", וכן רבינו יונה על המשנה ברי"ף: "שכרתי הוא מין צבע שקורין היונדי (ירוק) ודומה לתכלת" וכן הריטב"א שמסכים עמו. וכן התוס' שפירשו (סוכה לא: ד"ה הירוק): "משיכיר בין תכלת לכרתי – משמע דמעט משונין זה מזה" רק מעט משונים משמע שהם דומים. וכן הברטנורא: "צבע התכלת קרוב לגוון של כרתי" ועוד רבים. ונראה שהמאירי יחידי בשיטה זו.
ועוד שאם הצבעים הנ"ל אינם דומים אלא ממש מעט דומים מה חידש ר"א שהביא את הכרתי ויחלוק על ת"ק שהרי זמניהם מאד קרובים?
א"כ נראה שר"א איחר את הזמן דיי הרבה כך שצבע התכלת וצבע הכרתי מאד דומים זה לזה.
צבע התכלת נעלם מעינינו כרגע אך ידוע שצבע הכרתי ירוק. ואם הצבעים הנ"ל מאד דומים זה לזה מה יהיה צבע התכלת? האם לא קשה מכאן על אלו המפרשים שצבע התכלת כחול??
יש שתירצו פה שלא קשה, שאולי צבע התכלת כחול כהה וצבע הכרתי ירוק כהה ובאור חלש לא ניתן יהיה להבדיל בין שני הצבעים הנ"ל ולכן ר"א הצריך יותר אור.
אך קשה שאם צבע התכלת כחול מדוע ר"א שרצה להביא דבר הדומה לתכלת לא בחר בדבר כחול? אלא בחר בכרתי, בדבר ירוק??
ובוודאי שאם ר"א רצה לדמות את התכלת לדבר כחול,
היה יכול. כמו ספיר או אבן טובה אחרת או דבר כחול אחר.
אך ר"א בחר בכרתי ,צבע ירוק.
ונצטרך לפרש שר"א בכוונה בחר בכרתי
משום שצבע התכלת ירוק, וזמן ק"ש משיבדיל בין שני גווני ירוק.
וכן פירש פה רש"י.

ב) מאימרתו של ר"מ המדמה את התכלת לים לכאורה מוכח שהתכלת צבעו כחול,
ולדבר זה ישנם כמה תירוצים. (וכבר הבאנו מקור אחר לדעת רש"י עיין א)

(1) האם מהדמיון הראשוני בין התכלת לים עלינו לפרש שצבע התכלת כחול? הירושלמי בברכות (פ"א ה"ב) כותב: "תכלת דומה לים וים דומה לעשבים ועשבים לרקיע
..." הירושלמי מוסיף בין היום לרקיע, עשבים. מה זה בא לומר?
התוס' בסוכה (לא: ד"ה הירוק) פירשו שמהבבלי ניתן להסיק שצבע התכלת כחול ומהירושלמי ניתן להסיק שצבע התכלת ירוק.
למרות הדמיון הראשוני לים צבע התכלת ירוק. ועיין בשו"ת דברי מנחם לרב כשר שהביא מכאן הוכחה לרש"י שהצבע ירוק (בסימן ג באו"ח)
(2) ועוד שהאם מ"תכלת דומה לים" נפרש תכלת כצבע הים? הלא הירושלמי כתב "ים דומה לעשבים" האם הים כצבע העשבים? לא נראה. "ועשבים לרקיע" האם צבע העשבים כצבע הרקיע? משמע ש"דומה" אינו בהכרח דומה ממש.
ונראה אולי שלעניין התכלת ירושלמי עדיף (בהנחה שיש 'מחלוקת' בין הבבלי לירושלמי ע"פ התוס') שהרי בא"י הפיקו את התכלת והוא הגיע לבבל מאוחר יותר.
(3)
אמנם מצינו גם בבבלי וגם בירושלמי "תכלת דומה לים", וכאן הדמיון הראשוני הוא לים. אך בהמון מדרשים מצינו שתכלת דומה לעשבים כמו בילקוט שמעוני (תהילים תתמ"א): "תכלת דומה לעשבים ועשבים דומים לים וים לרקיע", וכן בשוחר טוב (כד, ג): "תכלת דומה לעשבים ועשבים דומים לאילנות ואילנות לרקיע" וכאן הים לא מופיע כלל! ועוד.
(4) ועוד שהאם אפשר לקרוא את אימרותיו של ר"מ בעניין התכלת כפשט? ר"מ מדמה את התכלת לים , עשבים , רקיע , ספיר וכו' כל פעם בסדר אחר שונה. א"כ למה דומה התכלת לכולם? ואת הרקיע הוא מדמה לכסא הכבוד.
האם לכסא הכבוד יש צבע ממשי? כנראה שלא. א"כ האם נקרא את "תכלת דומה לים" כפשט? תכלת כצבע הים?
א"כ ראינו שמתכלת דומה לים אין בהכרח כלל שצבע התכלת כצבע הים ואין מכאן הוכחה מכאן שצבע התכלת כחול.
(5) ועוד שאולי אין קושי כלל. שהתכלת באמת דומה לים שאולי צבע התכלת הוא ירוק כהה וצבע הים הוא כחול כהה ואז הם באמת דיי דומים.
ועוד שישנם ימים שהם באמת נראים כירוקים ממש .ועיין ב"ב (ד.) שירוק יותר קרוב למושג "גלי ים" ואולי "תכלת דומה לים" משמע תכלת דומה לגלי הים.

אם צבע התכלת באמת ירוק מדוע הגמרא כתבה: "תכלת דומה לים" ולא "תכלת דומה לעשבים"? או ל"ירוק ככרתי"? והנה רש"י בעצמו ענה על השאלה שפירש על "תכלת דומה לים" (מנחות מג): "מפני שנעשו בו ניסים לישראל".
ז"א הים נכתב כדומה למרות שאינו משום שנעשו בו ניסים לישראל.
וגם יש שתירצו שבגלל שהחילזון בא מן הים כתבו כן וכו'.

ג) בגלל אימרתו של ר"מ שמשם לכאורה התכלת צבעו דומה לים, היינו כחול היו שבילבלו וכתבו שצבע ה"ירוק" בפירושי רש"י הוא כחול של ימינו".
למשל כעיקר שפתי חכמים שעל "תכלת-צבע ירוק של חילזון" (רש"י במדבר) כתב על ירוק שזה: "צבע הרקיע הנקרא בל"א בלו"י (כחול)". ועוד כמותו.

ודבר זה אינו נכון שהרי רש"י בחולין (מז) על "ירוקה" פירש שזה: "כמין עשבים".
וכי מצינו עשבים כחולים? לא סתם עשב זה ירוק.
וכן בחולין (שם) על "ככוחלא" פירש"י שזה: "כעין לזו"ר לא ירוק ולא שחור". ואם נפרש ש"ירוק" של רש"י זה כחול אז מה זה כחול אצל רש"י? ואם כל צבע יהיה צבע אחר לא נדע למה התכוון הפרשן בפירושיו.
וכן ההוכחה המכרעת שלרש"י תכלת בתורה זה ירוק ממש ולא כחול ממכת ארבה (שמות טו, י): "ולא נותר כל ירק" מפרש רש"י: "עלה ירוק וירדור"א בלעז".
ויר"ד זה ירוק של ימינו בלעז (פירוש וירדור"א זה צמחייה ירוקה) וכן וכי מצינו עלים כחולים?
ועיין בשו"ת דברי מנחם לרב כשר (סי' ג) שהבין ש"ירוק" ברש"י זה ירוק של ימינו.
ועוד יש לברר במה שהוסיף רש"י בסוף במדבר פ' שלח: "וכן צבע התכלת כרקיע המשחיר לעת ערב" ויש שפירשו פה שרש"י שינה דעתו בעניין צבע התכלת שכאן מפרש שזה כחול בגלל שדימה את התכלת לרקיע שהוא כחול.
ונראה שאין לומר כן שהרי רש"י במשנה ובגמרא וכן על התורה פירש ירוק. וכאן שינה דעתו??
אלא נפרש שלרש"י התכלת ירוק. אלא שגוון הירוק לרש"י בתכלת הוא כהה. ז"א, כמו שהרקיע לעת ערב מחשיך ונעשה כהה כך גם צבע התכלת שהוא כהה.
ואולי נפרש שדברי רש"י פה נאמרו בשם ר' משה הדרשן שהוזכר מקודם ברש"י. ואולם השפתי חכמים הראו שאין זה כך ואלו דברי רש"י.
והוכחה לדברינו נביא דברי הזוהר (תרומה קלט ע"א): "תכלת דא איהו כורסייא, דכתיב כמראה אבן ספיר דמות כסא, וכתיב (יחזקאל א,
כו)
ונוגה לו סביב, בגין דעבדין בה כריכין לציצית, וכד נוגה לו, אתהדר לגוון ירוק, כגוון כרתי. מההיא שעתא ואילך אשתרי זמנא דק"ש, דהא אישתני גוון מכמה דהוה, ובגיך כך אסור למידן דיני נפשות בלילה, בגין דשלטא הוא גוון תכלא בההוא זמנא" עכ"ל. ברור מכאן שצבע התכלת גם ירוק ככרתי וגם כהה כמו שפירשנו.

ד) תכלת השם אינו מלשון "כחול" (תכול) אלא מלשון תכלית. כן גם כתב הא"ע בפירושו למדבר (טו,
לח): "וטעם תכלת בעבור שהוא כעין השמיים" שהשמיים בלילה שחורים כמו בפירושו לשמות (כה, ד) "תכלית כל הצבעים" .וכן כתב הרמב"ן: "אבל הזכרון הוא בחוט התכלת שרומז למידה הכוללת הכל שהוא בכל. ולכן אמר 'וזכרתם את כל' ... והדמיון בשם גם הגוון תכלית המראות כי ברחוקם יראו כולם כגוון ההוא ולפיכך נקרא תכלת" גם הרמב"ן רומז לשם תכלת משום תכלית כמו הא"ע. וכן על "תכלת" (ברכות נז) כתב ר' יעקב עמדין: "נכתב בצד לשון תכלית וקץ".

ה) א"כ הבאנו מקור לכך שצבע התכלת ירוק מדברי ר"א בברכות. הראנו שאין קושי מדברי ר"מ במנחות שתכלת דומה לים.
והראנו שהרבה ראשונים למעשה רובם סוברים שצבע התכלת ירוק.
ובמדרש אסתר רבא (ב,
ז): "חור כרפס ותכלת , תרגם עקילס איירינון וקרפסינון. ור' ביבי אמר טיינון".
ומפרשי המדרש כרד"ל כתבו: " ולפי זה נראה דרב ביבי על ותכלת קאי".
א"כ תרגום תכלת זה טינון כן גם פירש מהרז"ו: "יקנטינון (טיינון) – דבר שיש לו גוון תכלת".
ובערוך כתב: "יקנטין – בילמדנו והיה עקב תשמעון פ' פסל לך אתה מביא את המרגליות ודיקנטין" ובהערות לר' בינימין כתב בסוגריים: "ופירוש בלשון יווני ורומי מן אבן טובה ירוקה ובתוכה לפעמים כמו עפרות זהב ועוד בשם הזה נקרא פרח אשר לו גוון תכלת".
והערוך אחרי הערה זו ממשיך: "וזה פירוש 'חור כרפס ותכלת' ממדרש אסתר רבא וכו'.
א"כ דעת ר' בנימין וכנראה הערוך שצבע התכלת ירוק.
ולזה כבר לא קשה שזה ברור מן הסוגיות התלמודיות והתורניות.
שכן במדרש רבא (במדבר פי"ד) נכתב: "תכלת דומה לים וים דומה לרקיע וכו"
וכן עוד שם: "תכלת מלמעלה פניו כנגד הרקיע הדומה לו" ומשמע מכאן שצבע התכלת כרקיע משמע כחול.
ואולם כמה שורות אח"כ כתוב: "שהשולחן מכסים בתכלת כנגד דוד שהיה צדיק וכרת לו הקב"ה ברית מלכות לו ולבניו"
ומפרש המתנות כהונה: "וכרת לו
דרש כן מפני שהתכלת ירוק ככרתי".
למרות תכלת דומה לים.
ותכלת דומה לרקיע.
וכן הא"ע על (שמות כה,
ד) דברי יפת שכתב שצבע התכלת שחור כתב: "ואנו נסמוך על רז"ל שאמרו שהוא ירוק והוא צמר". ותימה שהרי רז"ל אמרו: "תכלת דומה לים"?
אלא פשיטא שמשם אין ללמוד כלל שהתכלת כחול ועוד נאמר שם בבמדבר רבא: "תכלת דומה לעשבים ועשבים דומים לים וים לרקיע" וזה מובן שלמרות "תכלת דומה לים" –
צבע התכלת ירוק. והדברים ברורים.