Hermann Rönsch schreibt in "Das Buch der Jubiläen" S. 363 - 364: Übrigens gibt es sogar unter den alttestamentlichen Apokryphen ein Buch, welches den Pinchas, Eleazar's Sohn, mit einem strahlenden Nimbus umgibt. Wir meinen das des Siraciden in dem Passus 45, 23 - 26 nach dem griechischen Texte, wo Jenem und seinem Samen das Hochpriesterthum auf ewig zugesprochen wird. Hierzu hat Dr. Geiger folgende Erklärung gegeben (Zeitschr. der Deutschen morgendländ. Gesellsch. XII. (1858) in der Abhandlung: "Warum gehört das Buch Sirach zu den Apokryphen" S. 540 f.): "Bei David, will Sirach sagen, galt die Verheissung nur ihm allein, wie der syrische Text bietet, oder der unmittelbaren Nachfolge, nur dem Sohne des regierenden Königs, ... für Aaron aber gilt die Verheissung allen seinen Nachkommen. Deshalb, so ist hinzuzudenken, ist das davidische Haus, indem vielleicht eine directe Nachkommenschaft des Serubabel erloschen war, auch um seine Bedeutung gekommen: die Nachkommen Aaron's und zunächst des Pinchas haben nicht blos das Hohepriesterthum nicht eingebüsst, sondern sie haben auch die weltliche Herrschaft damit verbunden. Deshalb werden sie auch in den folgenden Versen als Weise und Richter des Volkes gepriesen, ihre Herrlichkeit (syrisch: Herrschaft) werde für ihre Geschlechter nicht aufhören. - David's Nachkommen werden 48, 17 - 49, 4 (griech.) einschliesslich Salomon's mit scharfem Tadel belegt, nur Hiskia und Josia davon ausgenommen. Endlich kommt er zum Schluss in Cap. 50 auf den Hohenpriester Simon ben Onia, der mit einer Ueberschwenglichkeit gelobt wird und von dem so viel Strahlenglanz auf alle Aaroniden ausgeht, dass einer späteren Zeit, welche in diesen die Priester mehr duldete als ehrte, solche Lobeserhebungen nicht sehr angenehm klingen und nicht zur Empfehlung des Buches gereichen konnten."

יחזקאל מג, א-כז: "ויולכני אל השער שער אשר פנה דרך הקדים. והנה כבוד אלהי ישראל בא מדרך הקדים וקולו כקול מים רבים והארץ האירה מכבדו. וכמראה המראה אשר ראיתי כמראה אשר ראיתי בבאי לשחת את העיר ומראות כמראה אשר ראיתי אל נהר כבר ואפל אל פני. וכבוד יהוה בא אל הבית דרך שער אשר פניו דרך הקדים. ותשאני רוח ותביאני אל החצר הפנימי והנה מלא כבוד יהוה הבית. ואשמע מדבר אלי מהבית ואיש היה עמד אצלי. ויאמר אלי בן אדם את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בתוך בני ישראל לעולם ולא יטמאו עוד בית ישראל שם קדשי המה ומלכיהם בזנותם ובפגרי מלכיהם במותם. בתתם ספם את ספי ומזוזתם אצל מזוזתי והקיר ביני וביניהם וטמאו את שם קדשי בתועבותם אשר עשו ואכל אתם באפי. עתה ירחקו את זנותם ופגרי מלכיהם ממני ושכנתי בתוכם לעולם. אתה בן אדם הגד את בית ישראל את הבית ויכלמו מעונותיהם ומדדו את תכנית. ואם נכלמו מכל אשר עשו צורת הבית ותכונתו ומוצאיו ומובאיו וכל צורתו ואת כל חקתיו וכל צורתי וכל תורתו הודע אותם וכתב לעיניהם וישמרו את כל צורתו ואת כל חקתיו ועשו אותם. זאת תורת הבית על ראש ההר כל גבלו סביב סביב קדש קדשים הנה זאת תורת הבית. ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה רחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח. ומחיק הארץ עד העזרה התחתונה שתים אמות ורחב אמה אחת ומהעזרה הקטנה עד העזרה הגדולה ארבע אמות ורחב האמה. וההראל ארבע אמות ומהאראיל ולמעלה הקרנות ארבע. והאראיל שתים עשרה ארך בשתים עשרה רחב רבוע אל ארבעת רבעיו. והעזרה ארבע עשרה ארך בארבע עשרה רחב אל ארבעת רבעיה והגבול סביב אותה חצי האמה והחיק לה אמה סביב ומעלתהו פנות קדים. ויאמר אלי בן אדם כה אמר אדני יהוה אלה חקות המזבח ביום העשותו להעלות עליו עולה ולזרק עליו דם. ונתתה אל הכהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרבים אלי נאם אדני יהוה לשרתני פר בן בקר לחטאת. ולקחת מדמו ונתתה על ארבע קרנתיו ואל ארבע פנות העזרה ואל הגבול סביב וחטאת אותו וכפרתהו. ולקחת את הפר החטאת ושרפו במפקד הבית מחוץ למקדש. וביום השני תקריב שעיר עזים תמים לחטאת וחטאו את המזבח כאשר חטאו בפר. בכלותך מחטא תקריב פר בן בקר תמים ואיל מן הצאן תמים. והקרבתם לפני יהוה והשליכו הכהנים עליהם מלח והעלו אותם עלה ליהוה. שבעת ימים תעשה שעיר חטאת ליום ופר בן בקר ואיל מן הצאן תמימים יעשו. שבעת ימים יכפרו את המזבח וטהרו אתו ומלאו ידו. ויכלו את הימים והיה ביום השמיני והלאה יעשו הכהנים על המזבח את עולותיכם ואת שלמיכם ורצאתי אתכם נאם אדני יהוה."

Hesekiel 43, 1 - 27:  "Und er führte mich zum Tor, zu dem Tor, welches nach Osten liegt. Und siehe, da kam die Herrlichkeit des Gottes Israels von Osten her, und seine Stimme war wie das Rauschen großer Wasser, und die Erde ward von seiner Herrlichkeit erleuchtet. Und sein Anblick war wie der Anblick, welchen ich sah, als ich kam, da die Stadt zerstört wurde. Die Erscheinung glich derjenigen, welche ich am Flusse Kebar gesehen hatte. Und ich fiel nieder auf mein Angesicht. Und die Herrlichkeit des HERRN kam zum Hause, durch den Weg des Tores, welches nach Osten gerichtet war. Und der Geist hob mich empor und führte mich in den innern Vorhof, und siehe, das Haus war erfüllt von der Herrlichkeit des HERRN! Und ich hörte jemand vom Tempel her mit mir reden; und es stand ein Mann neben mir. Und er sprach zu mir: Menschensohn, dies ist der Ort meines Thrones und die Stätte meiner Fußsohlen, wo ich unter den Kindern Israel ewig wohnen will! Und das Haus Israel wird hinfort meinen heiligen Namen nicht mehr verunreinigen, weder sie noch ihre Könige, durch ihre Unzucht und durch die Leichname ihrer Könige bei deren Tode, wie damals, als sie ihre Schwellen an meine Schwellen und ihre Pfosten neben meine Pfosten setzten, daß nur eine Mauer zwischen mir und ihnen war. Also haben sie meinen heiligen Namen verunreinigt mit ihren Gräueln, welche sie verübten, so daß ich sie in meinem Zorn verzehrte. Nun werden sie ihre Unzucht und die Leichname ihrer Könige von mir entfernen, und ich will ewig unter ihnen wohnen. Du aber, Menschensohn, beschreibe dem Hause Israel dieses Haus, und wenn sie sich ihrer Missetaten schämen, so lass sie den Plan messen. Wenn sie sich dann aller ihrer Taten schämen, so zeige ihnen die Form dieses Hauses und seine Einrichtung und seine Ausgänge und seine Eingänge und alle seine Formen und alle seine Maße, ja, alle seine Formen und alle seine Vorschriften, und zeichne es vor ihre Augen hin, daß sie alle seine Formen und Maße behalten und es so machen. Dies ist das Gesetz des Hauses: Auf der Höhe des Berges soll sein ganzes Gebiet ringsum hochheilig sein. Siehe, das ist das Gesetz des Hauses. Und dies sind die Maße des Altars, nach Ellen gerechnet, deren jede eine gewöhnliche Elle und eine Handbreite misst. Seine Grundeinfassung: eine Elle hoch und eine Elle breit; und sein Gesims an seinem Rande ringsum: eine Spanne breit. Und dies ist die Höhe des Altars: Von der Grundeinfassung am Boden bis an den untern Absatz: zwei Ellen, und die Breite: eine Elle. Und von dem kleinen Absatz bis zum größeren: vier Ellen, und die Breite: eine Elle. Der Gottesherd ist vier Ellen hoch, und von dem Gottesherd ragen vier Hörner empor. Und der Gottesherd ist zwölf Ellen lang und zwölf Ellen breit; seine vier Seiten bilden ein Quadrat. Und der obere Absatz vierzehn Ellen lang und vierzehn Ellen breit auf seinen vier Seiten, und die Randleiste rings um ihn her eine halbe Elle, und seine Grundeinfassung eine Elle ringsum, und seine Stufen nach Osten gewandt. Und er sprach zu mir: Menschensohn, so spricht Gott, der HERR: Dies sind die Satzungen des Altars, am Tage, da man ihn errichten wird, daß man Brandopfer darauf darbringe und Blut darauf sprenge. Den Priestern, den Leviten, welche von dem Samen Zadoks sind, die sich zu mir nahen, um mir zu dienen, spricht Gott, der HERR, sollst du einen jungen Farren zum Sündopfer geben. Und du sollst von seinem Blute nehmen und es auf seine vier Hörner tun und auf die vier Ecken des Absatzes und auf die Randleiste ringsum und sollst ihn also entsündigen und versühnen. Und du sollst den Farren des Sündopfers nehmen und ihn an einem bestimmten Orte des Hauses, außerhalb des Heiligtums, verbrennen. Und am zweiten Tage sollst du einen tadellosen Ziegenbock zum Sündopfer darbringen, damit man den Altar entsündige, wie man ihn mit dem Farren entsündigt hat. Wenn du ihn nun völlig entsündigt hast, so opfere alsdann einen tadellosen jungen Farren und einen tadellosen jungen Widder vom Kleinvieh. Und du sollst sie vor dem HERRN darbringen, und die Priester sollen Salz darauf streuen und sie dem HERRN zum Brandopfer darbringen. Sieben Tage lang sollst du täglich einen Bock zum Sündopfer machen; man soll auch einen jungen Farren zurichten und einen Widder vom Kleinvieh, beide tadellos. Sieben Tage lang soll man für den Altar Sühne tun und ihn reinigen und ihn also einweihen. Wenn dann die Tage vollendet sind, sollen die Priester am achten Tage und hernach immer eure Brandopfer und eure Dankopfer auf dem Altar zurichten, so will ich euch gnädig sein, spricht Gott, der HERR."

ההלל הגדול: בן סירא נא, כא - לה

הודו לייי כי טוב כי לעולם חסדו

הודו לאל התשבחות כי לעולם חסדו

הודו לשומר ישראל כי לעולם חסדו

הודו ליוצר הכל כי לעולם חסדו

הודו לגואל ישראל כי לעולם חסדו

הודו למקבץ נדחי ישראל כי לעולם חסדו

הודו לבונה עירו ומקדשו כי לעולם חסדו

הודו למצמיח קרן לבית דוד כי לעולם חסדו

הודו לבוחר בבני צדוק לכהן כי לעולם חסדו

הודו למגן אברהם כי לעולם חסדו

הודו לצור יצחק כי לעולם חסדו

הודו לאביר יעקב כי לעולם חסדו

הודו לבוחר בציון כי לעולם חסדו

הודו למלך מלכי מלכים כי לעולם חסדו

וירם קרן לעמו תהלה לכל חסידיו

לבני ישראל עם קרבו הללויה

משה צבי סגל: ספר בן סירא השלם http://www.kotar.co.il/kotarapp/index/Book.aspx?nBookID=99238913

Das Buch Jesus Sirach, Kapitel 51, Vers 12  http://www.uibk.ac.at/theol/leseraum/bibel/sir51.html

Danket dem Herrn, denn er ist gut, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem Gott der Lobgesänge, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem Wächter Israels, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem Schöpfer des Alls, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem Erlöser Israels, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem, der Israels Versprengte sammelt, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem Erbauer seiner Stadt und seines Heiligtums, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem, der dem Haus David Macht verlieh, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem, der Zadoks Söhne zu Priestern erwählt hat, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem Schild Abrahams, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem Fels Isaaks, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem Starken Jakobs, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem, der Zion erwählt hat, denn seine Huld währt ewig.

Danket dem König der höchsten Könige, denn seine Huld währt ewig.

Seinem Volk verleiht er Macht - das ist ein Ruhm für all seine Frommen, für Israels Söhne, das Volk, das sich ihm nahen darf. Halleluja!