http://judentum.org/talmud/--.htm: "Ein neuerer Geschichtsforscher - Abraham Geiger - hat die Hypothese aufgestellt, dass der Stammvater der Sadduzäer jener Hohepriester Zadok war, der bereits unter Salomon eingesetzt wurde. Da von diesem Hohepriester tatsächlich alle späteren Priester abstammen, mussten die Sadduzäer die Vertreter des legitimen Priestertums gewesen sein. Wir stehen also vor der unglaublichen Tatsache, dass die Pharisäer in ihnen die ganze priesterliche Institution verworfen hätten ... Ferner wird berichtet, dass die Pharisäer das Gesetzbuch der Sadduzäer aufgehoben hätten. Beide Ereignisse wurden sogar zu Festtagen eingesetzt." = 14. Thammus - siehe Seite 119 in Abraham Geiger: "Urschrift und Übersetzungen der Bibel in ihrer Abhängigkeit von der innern Entwicklung des Judentums"

אברהם גייגר, המקרא ותרגומיו בזיקתם להתפתחותה הפנימית של היהדות, בתרגומו של ד"ר י.ל. ברוך, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים תש"ט.

"מרגליות יקרות כאלו אסור שתישארנה בלשון לועזית בלבד: מקומן הטבעי הוא בכתר היהלומים של לשוננו הנצחית ובבית גנזיה של ספרותנו הלאומית ..." (מבוא עמ' מה)

http://www.bialik-publishing.co.il/index.php?dir=site&page=catalog&op=item&cs=214&langpage=heb

"ועשה את יום י"ד בתמוז יום טוב, משום שבטל בו ספר הקנסות של הצדוקים": עמ' 79

"הפסוק בתהלים מט, יב, שכל המתרגמים, והארמי בכללם, גורסים: קברם בתימו לעולם וכו. רק לאחר זמן מצאו בזה דופי, כאילו הצדיקים נשארים בקבורתם לעולם ואין תחיית המתים, ולפיכך שינו את המלה ל"קרבם", שאין לה שום מובן במקום זה. גירסה זו אנו פוגשים מימות סעדיה גאון ואילך." עמ' 113

Hierher gehört auch wohl Ps. 49, 12, wo sämmtl. Uebersetzer mit Einschluss des Chald. lesen: kiwram, ihr Grab ist ihr Haus ewig. Erst später fand man daran Anstoss, als blieben die Todten immer im Grabe, es sei keine Auferstehung, und man änderte das Wort in das hier ziemlich unverständliche kirbam, welcher L. A. wir von Saadias an begegnen. Seite 176

שמעון הנשיא מבית צדוק: עמ' 21

Simon der Fürst aus dem Hause Zadok: Seite 30

"לפיכך כל אותה התקופה של הנשיאים הכהנים מבית צדוק ... נתכווצה במסורת התלמודית למשך דור אחד, שהיא ממלאה אותו על ידי שמעון האחד ...": עמ' 23

"Darum ist die ganze Periode der zadokitischen Priesterfürsten ... der thalmudischen Zeit auf ein Menschenalter zusammengeschrumpft, das sie mit dem einzigen Simon ausfüllt ...": Seite 32

"ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם" במדבר ו, כז – אבל "עם מותו של שמעון הצדיק חדלו הכהנים להשתמש בברכת כהנים "בשם"": עמ' 170

"Und sie sollen meinen Namen legen auf die Kinder Jisrael, und ich werde sie segnen." 4. Mose 6, 27 – aber "Mit dem Tode Simon's ha-Zaddik hätten die Priester aufgehört im Priestersegen "den Namen" zu gebrauchen": Seite 263

"משפחת הכהנים לבית צדוק ... הם לבדם נחשבו לכהנים, הרשאים לעבוד את עבודת הקודש בבית המקדש שבירושלים." עמ' 274

"Die Zadokiten galten als die allein berechtigten Priester für den Dienst am Tempel in Jerusalem." Seite 427

"ההלכה הפרושית באה במקומה של הצדוקית והיא נשתנתה בעקיבות בניגוד מכוון לזו." עמ' 277

"Die pharisäische Halachah trat an die Stelle der sadducäischen und ward in absichtlichem Gegensatze zu dieser consequent ausgebildet." Seite 431

Jesaja 19, 18:  עיר הצדק  Zadokitenstadt  עיר הצדוקים  wurde später zu Heliopolis in

Jeremia 43, 13:  בית שמש  Sonnenstadt   Seiten 78 - 80  (עברית: עמ' 53)

מקדש חוניו בהליופוליס, עיר החרס (שמש) לפי נוסח מגילת ישעיה מקומראן לישעיה יט, 19-18 במקום "עיר ההרס" בנוסח המסורה - ראה עמ' 241

רחל אליאור: "זיכרון ונשייה – סודן של מגילות מדבר יהודה"

מקדש חוניו: http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mahanaim/mitsraim/mikdash.htm

תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ז, פרק י, ג: "חוניו בנה שם מבצר והקים לו היכל, אשר לא דמה במראהו להיכל ירושלים, כי היה כתבנית מגדל עשוי אבנים גדולות, ששים אמה קומתו. אולם את המזבח הקים כתבנית המזבח בירושלים, וככה עשה גם לכל כלי הקדש, מלבד צורת המנורה. כי לא עשה לו מנורה עם כן, כי אם נברשת זהב מעשה צורף, השולחת את קרניה לעברים, ותלה אותה על שרשרת זהב."

Josephus Flavius: "Die Geschichte des Jüdischen Krieges" 7. Buch, 10. Kapitel, 3. Abschnitt: "Onias legte zunächst Festungswerke an und erbaute alsdann den Tempel, jedoch nicht nach dem Muster des zu Jerusalem befindlichen, sondern in der Weise, dass er mehr einer Burg glich, die, aus großen Quadern bestehend, sich etwa sechzig Ellen hoch erhob. Dem Altar dagegen gab er eine ähnliche Gestalt, wie sie der in der Heimat aufwies, und schmückte auch den Tempel mit ähnlichen Weihgeschenken. Nur bei dem Leuchter machte er eine Ausnahme. Er ließ nämlich keinen stehenden Armleuchter verfertigen, sondern eine goldene Lampe, von welcher Strahlen ausgingen, und hängte dieselbe an eine goldene Kette auf."

Bet haMesiba

Heinrich Graetz schreibt in seiner "Geschichte der Juden" Band III, S. 30-32: ... kam Onias auf den Gedanken, für den entweihten Tempel in Jerusalem einen solchen in Ägypten zu errichten ... baute ein judäisches Heiligtum. Dasselbe hatte äußerlich nicht ganz die Gestalt des jerusalemischen Tempels, sondern war turmähnlich aus gebrannten Steinen erbaut. Im Innern hingegen waren die Tempelgeräte ganz nach dem Muster der jerusalemischen eingerichtet, nur dass statt des siebenarmigen stehenden Leuchters ein goldener Hängeleuchter an einer goldenen Kette angebracht war. Priester und Leviten, welche sich der Verfolgung in Judäa entzogen hatten, fungierten an diesem Onias Tempel (Bet-Chonjo) mit Opfer und Liturgie. ... Aber durch die wunderbare Erfüllung des Prophetenwortes: "dass in Ägypten einst ein Gottestempel prangen werde", waren sie auch stolz auf den ihrigen und nannten Heliopolis die "Stadt der Gerechtigkeit" (Ir haZedek - Septuaginta zu Jesaja 19,18) ... Betrachtete man den Gründer des Onias-Tempels, der ein Abkömmlich einer langen Reihe von rechtmäßigen Hohenpriestern war, dessen Geschlecht seinen Anfang aus der Davidischen und Salomonischen Zeit datierte, und dem man die Wiederherstellung des Tempels nach der Rückkehr aus dem Exile verdankte, der Simon den Gerechten zu seinen Ahnen zählte, und dessen Vater der fromme Onias III. war.

http://www.haaretz.co.il/misc/1.858306

מלחמת בני שמש בבני הירח

בספרה החדש על מוצאה של תורת הסוד היהודית מתארת רחל אליאור את הכת האופוזיציונית מיסטית שהקימה קבוצת כוהנים מבית צדוק, שהודחו מן הכהונה הגדולה לפני מרד החשמונאים. תורתה של כת זו מוצאת את ביטויה במגילות מדבר יהודה ובספרים האפוקליפטיים החיצוניים. היא גם המקור של תורת הסוד מימי הביניים. ושאלה מכרעת בתחום זה היא מעמד השמש והירח בתולדות דת ישראל: מקדש ומרכבה, כוהנים ומלאכים, היכל והיכלות במיסטיקה היהודית הקדומה, מאת רחל אליאור ,הוצאת מאגנס, תשס"ג, 337 עמ'

כוהני השמש

יסודות אחדים בתיאור זה מתקבלים מאוד על הדעת, ועוד אפשר להמשיך ולפתחם. כך יכול אני להוסיף, שבמקדש חוניו במצרים, שנוסד על ידי כוהנים מבית צדוק שגורשו מן הכהונה הגדולה בירושלים, היה לשמש מקום עיקרי. לא בכדי נבנה מקדש זה במחוז הליופוליס, עיר השמש (היא "עיר החרס" בישעיהו יט, יח), וצורתו היתה, כפי שמתאר יוסף בן מתתיהו, צורת מגדל המצביע השמימה, ואף המנורה שבו לא עמדה על כנה, אלא תלויה היתה בשלשלאות מן התקרה, מה שבוודאי מזכיר את השמש (מלחמות ז, י, ג). אפשר עוד להמשיך ולתמוך זאת בדברי אפיון (יוסף בן מתתיהו, נגד אפיון ב, ב) המתאר מקדש שמש שבנה משה בהליופוליס. על אופיו השמשי של מקדש חוניו מצביע גם הרומאן "יוסף ואסנת", שנכתב כנראה בחוגו של מקדש זה (כטענת החוקר גדעון בוהק בעבודת הדוקטור שלו), ובו מתואר יוסף המגיע מן המזרח אל מגדלה של אסנת, והוא רכוב על מרכבתו עם עטרת המזלות שעל ראשו, ממש כמו שמתואר השמש ברצפות פסיפס של בתי כנסת עתיקים בגליל.

תולדות מלחמת היהודים עם הרומאים ספר ה, פרק ה, ו: "ופני ההיכל מחוץ לא חסרו אף דבר אחד המרהיב את הלב והמצודד את העינים. כי בכל מקום היה מצפה לוחות זהב כבדים ולעת עלות השמש היה זורע נגה כמראה אש לוהטת, וכאשר העפיל איש להתבונן אל ההיכל, אלץ אותו הנגה להסב את עיניו מנגדו, כאלו עורו אותן קרני השמש."

Josephus Flavius: "Die Geschichte des Jüdischen Krieges" 5. Buch, 5. Kapitel, 6. Abschnitt: "Der äußere Anblick des Tempels bot alles dar, was Auge und Herz entzücken konnte. Auf allen Seiten mit schweren goldenen Platten bekleidet, schimmerte er bei Sonnenaufgang im hellsten Feuerglanz und blendete das Auge gleich den Strahlen des Tagesgestirns."