http://mikrarevivim.blogspot.co.il/2012/05/blog-post_4136.html

חג השבועות הנעלם

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית


חג שבועות הנעלם מברית הקשת בענן ועד ברית סינימהעלייה לרגל למקדש ועד מראה המרכבהמברכת הביכורים ועד ברכת הכוהנים ומתיקון ליל שבועות ועד גילוי השכינה*

...

אולם למרבה התמיהה החג המרכזי הנודע כחג הקציר וכחג ביכורי קציר חיטיםכיום הבכורים וכחג השבועותכחג החל אחרי ספירת שבע שבתותביום החמישיםאחרי 49 ימיםאחד משלושה רגליםחג ברכת הקציר וחג המנחה החדשהאיננו נזכר בשם זה או באחד משמותיו המקראיים האחרים במסורת חכמים הקדומה במשנהאין במסורת חכמים מצווה ייחודית התלויה בחג השבועותהמיוסד על ספירה מדוקדקת של שבע שבתות או שבעה שבועותהנודעת כספירת העומרהמקדימה את העלייה למקדשואין מסכת המוקדשת לו הקרויה בשם מסכת שבועותבדומה למסכתות המוקדשות למועדי ההאחריםכגון סוכהפסחיםיומא.  תמיהה זו על העדרו ממסורת המשנה ועל אזכורו החטוף אגב אורחא פעם אחת בתוספתאמצטרפת לתמיהה הכרוכה בהשכחת המועד המפורש לחגיגתו הנקוב במסורת הקדומההתמיהה מתעצמת לאור העובדה שחג זה נודע במסורת הכוהנית העתיקה מלפני הספירההמצויה בספר היובליםכיום העדותכחג מתן תורהכחג הבריתותכחג אותו שומרים המלאכים וכחג הקשור בחזון יחזקאל ובמסורת המרכבהחג שבועות מתואר במגילת המקדששנמצאה בין מגילות מדבר יהודהבצורה המצרפת מסורות מקראיות שונות ומדגישה את מקום החג במקדש ובעבודת הכוהנים מניפי העומר ביחס למחזור שבע השבתות בין ביכורי שעורים לביכורי חטים

"וספרתם לכם שבע שבתות תמימות מיום הביאכמה את העומר התנופה תספורו עד [...] ברובע היום יקריבו את עולת הבכורים [...] והניפו הכוהנים אותמה תנופה על לחם הבכורים לכוהנים יהיו ואכלום בחצר הפנימית עם לחם הבכורים ואחר יואכלו כול העם לחם חדש אביבות ומלילות והיה היום הזה להמה מקרא קודש חוקת עולם לדורותם כול מלאכת עבודה לוא יעשו בו חג שבועות הוא וחג בכורים לזכרון עולם". (מגילת המקדשטורים 18-19)
ממחרת השבת השביעית תספרו חמישים יום והביאותמה מנחה חדשה ליהוה ממושבותיכמה חלות לחם חמץ חדש בכורים ליהוה לחם חטים שתים חלות לחם שני עשרונים סולת תהיה החלה האחת והביאום ראשי המטות לשבטי ישראל ויקריבו אחר עולת הבוקר.

...

אולםמטעמים שיתבררו להלןהתנאים בעלי המשנההעדיפו להבליע מסורותבין מתן תורה לגילוי המרכבה ובין מעמד סיני ליום העדות ויום חידוש הברית במועד קציר חטיםולעבור בשתיקה על מסורות כוהניות מיסטיות הקשורות בשבועהבברית ובחידוש הבריתבמתן תורהובגילוי אלוהי במעמד סיניבמלאכים ובמסורת המרכבההם השכיחו מכלול עשיר זה של זיכרונותבשעה שמחקו את השם 'חג שבועות', וקראו למועד המקודש בשם חסר ההקשר, 'עצרת', התעלמו מחידוש הברית ואסרו לדרוש ולהפטיר במרכבהחכמים בדורות הראשונים אחרי החורבן דחקו את מסורת השבועות והבריתות לתהום הנשייה בשעה שהתווכחו עם הצדוקים על המועד הראוי לחוג אותוקבעו ספירת שבעה שבועות ממוצאי יום טוב ראשון של חג הפסחבמקום ספירה של שבע שבתות ממחרת השבת שאחרי תום שבוע הפסחובשעה שאסרו לקרוא בחזון המרכבה של יחזקאל שנקשר לחג השבועותכשקבעו ש'אין מפטירין במרכבהבחג השבועות, (משנהמגילה די).  חכמים  הקדישו למצוות החג של הבאת הבכורים רק שורות ספורות  במשנה ביכוריםהנמצאת בסדר זרעים ולא בסדר מועד כשאר המועדיםלא ייחדו דיון לקציר חטים אלא ערבוהו עם ביכורי הפירות השייכים לחודש השביעילא הזכירו את השם חג שבועות אלא כינו את החג בשם עצרתולא כתבו על משנה זו גמרא ולא ייחדו לחג שום מנהגיתר על כןבמשנה לא נזכרים כרובים ומלאכים ואת המסורות הקשורות לחג השבועות בזיקה לחזון המרכבה ולמלאכיםהפכו למסורת סוד כשקבעו: 'אין דורשין במרכבהו'אין מפטירין במרכבה', ובשעה שהפכו ל'ספרים חיצוניםשנאסר לקרוא בהם  את המסורות הכתובות הדנות במרכבההקשורה לקודש הקדשיםומרחיבות על 'מרכבות השמים', הקשורות ללוח המשמרות במקדשדומה שהעדרו הבולט של חג השבועות מזיכרונם של חכמים ואי רצונם לדון בו כחג מתן תורה וכחג המעבר בבריתכחג התורה שבכתב וכחג המרכבהכחג אותו שומרים המלאכים  וכחג המנחה החדשה ותנופת עולת הבכוריםהקשורה בספירת שבע שבתותכ"מקרא קודש חוקת עולם לדורותם...חג שבועות הוא וחג בכורים לזכרון עולם" (מגילת המקדשלעיל), קשורים כולם בעובדה שבמסורות כוהניות שנכתבו לפני הספירה ונמצאו במגילות מדבר יהודה ובספרות החיצונית המקבילה אליהןנודע לחג השבועות מקום מרכזי כחג חידוש הברית אשר נשמר בידי המלאכים בשמים  (היובלים ויחובידי הכוהנים בארץ

עתיקות אלה ולא לקשור במפורש בין חג השבועות ליום מתן תורה כך למשל נאמר בספר היובלים שנכתב במאה השנייה לפני הספירה על הברית שנכרתה עם נוח בחודש השלישי בתום המבול: "את קשתו נתן בענן לאות ברית עולם...על כן הוקם ויכתב בלוחות השמים כי יעשו את חג השבועות בחודש הזה פעם בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנהויעש כל החג הזה בשמים מיום הבריאה עד ימי נוח..." (היובלים וטז-יז). בנוסח המקביל בספר בראשית טטז-יז לא נזכר תאריך ולא נזכר חידוש הברית: "והיתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם בין אלהים ובין כל נפש חיה בכל בשר אשר על הארץויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית אשר הקימותי ביני ובין כל בשר אשר על הארץ".  מלבד בברית הקשת בענן נזכרת הקשת במקרא רק בחזון יחזקאלשאף הוא שייך למסורת הבריתות בחודש השלישי כפי שיתבאר להלןבספר היובלים מכונה החג  חג חידוש הבריתשם הנגזר מהציווי לעיל: "כי יעשו את חג השבועות בחודש הזה פעם בשנה לחדש את הברית בכל שנה ושנה". עוד הוא מכונה יום העדות ויום קודש (היובלים ויבלו-לזומשנה חג (שםוכאומסורות רבות מחיי האבות בזיקה לבריתות ולמלאכים כורתי הברית בחודש השלישי קשורות בו (היובלים יד יח-כטו א-טוטז יג-יד). 

חג השבועותמלשון שבועה ובריתהקשור בברית שנכרתה בין אלוהים המשחרר משעבודלבין יוצאי מצרים שזכו בחירות משעבודבהר סיניבתום שבעה שבועות מראשית המסע במדבר שהחל ב-כ"ו בחודש הראשון, 'ראש חודשים ראשון הוא לכם לחדשי השנה' (שמות יב, ב). 

חג השבועות הוא החג הנודע בספר היובלים כמועד חידוש הבריתות הקודמות שנכרתו במועד זהברית הקשת בענן שנכרתה עם נוח בחודש השלישי כאמור לעיל  וברית בין הבתרים שנכרתה עם אברהם במחצית החודש השלישי (היובלים ידי). המלאכים הם כורתי הברית כאמור בפי מלאך הפנים: "וביום ההוא [בחצי החודש השלישיכרתנו ברית את אברהם כברית אשר כרתנו בחודש ההוא את נוח ויחדש אברהם את החג ואת החוקה לו עד עולם" (היובלים ידיח-כ). ככל אחד משבעת מועדי ה', חג השבועות הוא צומת של זיכרון ונשייהקאנון וצנזורהזיכרון הגמוני וזיכרון חלופיהנחלה והשכחהחג הקשור במאבק על הזיכרון ושזור בתמורות ההיסטוריה מהעת העתיקה ועד ימינו וקשור בפולמוסים ובמחלוקות שמיעטו לתת את הדעת על מהותם והעדיפו לעבור עליהם בשתיקה

 

ההיסטוריה של חג השבועות הנעלם קשורה בשלוש מחלוקות בשלהי העת העתיקהבמחלוקת בין  כוהני בית צדוק וכוהני בית חשמונאי במאה השנייה לפני הספירהבמחלוקת בין צדוקים ופרושים במאה הראשונה לפני ואחרי הספירה,  ובמחלוקת בין חכמים ליהודים-נוצרים במאה הראשונה והשנייה לספירההכוהנים לבית צדוקייחסו לחג השבועות מעמד מקודש ומרכזי כחג הבריתות והשבועות שנכרתו בחודש השלישי וכחג חידוש הברית במועד זה כעולה מספר היובליםממגילת המקדשמתיאור מתן תורה במגילותמהלוח שבראש איגרת 'מקצת מעשי התורהומפתיחת 'סרך היחד', שהתחברו כולם במאות האחרונות לפני הספירה. ואילו חכמיםשפעלו אחרי חורבן בית שניביקשו להשכיח את המסורות התלויות בחג כוהני זהחג הברית והעדותחג המלאכים והמרכבהחגם של הכוהנים בני צדוק וחג העלייה לרגל למקדשבמאות הראשונות אחרי חורבן המקדשחורבן שהיה כרוך באופן בלתי נמנע בביטול עבודת הקודש ובדחיקת מסורת הכהונה הפולחנית והמיסטיתשהייתה כולה כתובה בתורה שבכתב ובהרחבותיה במגילות מדבר יהודהשכולן ללא יוצא מן הכלל הן כתבי קודש ורבות מהן קשורות לכוהנים לבית צדוק ולבני בריתם המלאכים.

*

כוהני בית צדוק אשר היו  שושלת הכהונה הגדולה שכיהנה בקודש קרוב לאלף שנהמימי אהרון הכוהן ועד שנת 175 לפני הספירהנודעים במסורת חכמים בשם צדוקים ובייתוסיםנודעים בספרות ההלניסטית בשם בית חוניו על שם הכוהן האחרון מבני צדוקחוניו בן שמעון השלישישכיהן במקדש בירושליםונודעים בכתביהם שנמצאו במגילות מדבר יהודה בשם הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם על שם צדוק בן אחיטוב הכוהן שכיהן 'ראשון מבני פנחסבירושלים בימי דודכנזכר באפוקריפון יהושע במגילות מדבר יהודהצדוק הוא הכוהן שכיהן בימי דוד (שמואל ב חיזשמואל ב טוכד-כטומשח את  שלמה למלך (מלכים א אלדלט-מה). בשלהי ימי בית ראשון הם מכונים בני צדוק הכוהנים על שם דברי הנביא הכוהן יחזקאל: "הכוהנים שמרי משמרת המזבח המה בני צדוק הקרבים מבני לוי אל ה'" (יחזקאל ממומגיטמדטומח יא). ייחוסו של צדוק בן אחיטוב נמשך מאהרון הכוהן אבי הכהונה הגדולה  (עזרא זב-ה;  נחמיה יאיאדברי הימים א טזלט;)  וצאצאיו כיהנו במקדש שלמה עד לימי שריה כוהן הראש שהלך בגלות יהויכין (מלכים א דבדברי הימים א הכט-לדלחטיאדברי הימים ב לאי), וצאצאיהםבני נכדו של שריה,  יהושע בן יהוצדקכיהנו בבית שני מימי שיבת ציון ועד ימי אנטיוכוס  אפיפאנס שכבש את ירושלים בשנת 175 לפני הספירההפולמוס בין כוהני בית צדוק לחכמים בעניין מועד קציר העומר ומועד חג השבועות התלוי בונודע כמחלוקת שבין צדוקים ופרושיםאולם קדמה לה המחלוקת העזה בין כוהני בית צדוק המודחים שהחזיקו בלוח שמשי,  לבין כוהני בית חשמונאיהמדיחיםשהחזיקו בלוח ירחיותפסו את מקומם במשך מאה ועשרים שנהממחצית המאה השנייה לפני הספירה ועד לזמנו של הורדוס בשליש האחרון של המאה הראשונה לפני הספירהמהותן של מחלוקות אלוהקשורות לחג השבועותחג חידוש הברית ומועד ברכת הכוהניםוקשורות למחלוקת על לוח השבתות הקבוע  לעומת לוח החודשים המשתנהולמחלוקת על מועדי הקציראינה נידונה בדרך כללהן בשל הסבך ההיסטורי הכרוך בהןהן בשל התפיסה האנכרוניסטית הרווחת הקוראת את ההיסטוריה העתיקה  רק מבעד למסורת חז"לוהן בשל מאבקים על זיכרון ונשייה שהתחוללו במשך הדורות מהעת העתיקה ועד ימינו.

 

המחלוקת על חג השבועותעל שמו ועל מועדועל המצוות התלויות בו ועל הזיכרונות הקשורים בוקשורה בפולמוס על לוח השנהבמאבק על השאלה בידי מי הייתה נתונה הסמכות לקביעת הלוחומי הוא זה המכריע מה הוא עיקרון חישובובתורהבנוסח המסורה שנערך בידי חכמים אחרי חורבן המקדשאין מספר קבוע לימי השנה או לימי החודשאין יום קבוע הקשור בתאריך ידוע מראש לשבעת מועדי הואין מועד ידוע לחג השבועותלעומת זאת בנוסחים מקבילים וקדומים של התורה שנמצאו במגילות מדבר יהודהשנכתבו בידי 'הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם', לחג השבועות היה מועד קבועידוע ומחושב מראשביום ראשון ט"ו בחודש השלישישבע שבתות אחרי יום הינף העומרשחל תמיד ביום ראשוןכ"ו בחודש הראשוןההבדל בין שתי ההשקפות נבע מכך שלדברי כוהני בית צדוק ואנשי בריתם במקדש נהג לוח שבתות שמשי קבועמחושב וידוע מראש בן 364 ימיםשנודע מפי המלאכים לחנוך בן ירדהשביעי בדורות האדם, (בראשית הכא-כדהיובלים דטז-כהונקשר במאורעות שונים במסורת ספר בראשית וספר היובליםלוח זה החל ביום הראשון בחודש הראשון (שמות יבב), שחל תמיד ביום רביעייום בריאת המאורותהחל באבניסןיום השוויון של האביבהשנה החלה ביום בריאת המאורותבחודש הראשון הוא חודש האביבממנו מתחילים למנות את הזמן היהודי המחזורי הנצחי המציין מחזורי שביתה משעבודזמן המכונה בלשון המקרא מועדי ה', הקשור בספירה במחזורים שביעוניים המכוננים בריתבספר שמות החודש הראשון הוא חודש המעבר מעבדות לחרותממנו מתחילים את מניין השבתות ושבעת מועדי ה'. הזמן המחזורי השביעוני  מצוין בשבתות ובשבעה מועדיםבשמיטות וביובליםהמציינים את הברית במחזורים שביעוניים מקודשים. מחזור שביעוני זה נודע כ'אלה מועדי המקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם' (ויקרא כגדומפורט בפרק כג  של ספר ויקרא ונודע במגילות כ'מועדי דרור'. שבעה מועדים אלה ומחזורי השמיטות והיובלים הכרוכים בהם במחזורי השבתה שביעוניתקשורים במצוות שנודעו בברית שנכרתה בחודש השלישיבחג השבועותבמעמד סיני

ספר מהלך מאורות השמיםהמצוי בספר חנוך הראשון שנמצא במגילות מדבר יהודההמספר על קבלת הלוח מידי המלאכים (פרקים עב-פב), וספר היובלים המספר את סיפור המבול כסיפור חישוב לוח שנה (פרק ו), מלמדים שהשנה התחלקה לארבעה רבעים שוויםבני תשעים ואחד יום כל אחדהיום הפותח של כל רבעון נקרא יום זיכרוןראשיתה כאמור הייתה ביום רביעייום בריאת המאורותיום זיכרון בראשון בחודש הראשוןכל אחד מארבעת הרבעוניםהמקבילים לארבע עונות השנההחל אף הוא תמיד ביום רביעיאבניסןיום השוויון של האביבאתמוזהיום הארוך בשנהאבתשרייום השוויון של הסתיוו-אבטבתהיום הקצר בשנהכל אחד מהרבעונים שהחלו ביום רביעי הראשון לחודששנקרא כאמור יום זיכרוןמנה 13 שבתות מתוארכות ונמשך במשך 13 שבועות חופפיםהשבת הראשונה חלה תמיד ברביעי לחודש הראשוןוהשבת האחרונההשלושה-עשר ברבעוןחלה תמיד ב-28 לחודש השלישי.  

חג השבועות חל תמיד ממחרת השבת האחת-עשרהוהוא נחוג ביום ראשוןט"ו לחודש השלישיחלוקה דומה לשלוש עשרה שבתות שתאריכן קבוע וידוע מראשחלה דרך קבע בכל אחד מהרבעוניםהשבת הראשונה ברבעון חלה ברביעי בחודש הראשוןהרביעיהשביעי והעשיריוהשבת האחרונה חלה תמיד ב- 28 בחודש השלישיהשישיהתשיעי והשנים עשרכל חודש מנה 30 יום ומדי חודש שלישי ברבעוןשהסתיים תמיד ביום שלישיהוסיפו יום נוסףשנקרא "יום פגוע", ה-31 בחודשהוא היום ה-91 ברבעון. פעם בשבע שניםבשנת השמיטההוסיפו ככל הנראה שבוע לא ספורכדי להשלים את היום החסר לשנה שמשית בת 365 ימים ורבע שמספר ימיה היה ידוע היטב בעת העתיקה ונזכר בספר חנוך השניואולי הוסיפו שבועיים מדי עשרים ושמונה שנים כדי להשלים את רבע היום החסרהסיבה לבחירה בלוח שבתות שמשי של 364 ימים ולא של 365 ימים ורבעכנדרש על פי החישוב האסטרונומיהייתה נעוצה בעובדה שהלוח הכוהני היה לוח שבתות קבוע וידוע מראש שהתבסס על חלוקה שביעונית שווה וסימטרית של ימי השנה וארבע תקופותיה. הלוח היה שביעוני-רביעוני סימטרי וחופף שהתחלק לחמישים ושתיים שבתות בשנהכמפורט במגילת תהילים בנוסח קומראן מן המערה האחת עשרה, והתחלק לארבע תקופות שוות בנות 91 יום כמפורט בספרי חנוך והיובליםבלוח מתמטיסימטרי ומחושב מראש זהשהיווה תשתית לעבודת הקודש הכוהנית והיה מעוגן בשבועה ובבריתלכל שבת ולכל מועד משבעת מועדי ה'  היה יום קבוע ותאריך קבוע ומרחק קבוע מהמועד שקדם לושלושת הרגלים חלו במחצית החודש הראשוןהשלישי והשביעיחג השבועותמועד ביכורי קציר חטיםהתלוי על פי המקרא בספירת שבע שבתות ממועד קציר השעוריםהנודע כיום הינף העומריחול לעולם ביום ראשון ט"ו בחודש השלישישבע שבתות אחרי מועד הינף העומרהחל תמיד על פי הלוח הכוהני ביום ראשוןממחרת השבת שאחרי תום חג הפסחבכ"ו בחודש הראשון.

במגילות מדבר יהודה לוח 364 הימים ו-52 השבתותהפותח בחודש האביב ומחולק לארבע תקופות שוות בנות 91 ימים  (היובלים וכג-כטהמכונות מועד קצירמועד קיץמועד זרע ומועד דשא (מגילת סרך היחד, 10, 7), נידון במסורות שונות החל מספר חנוך וספר היובליםעבור במגילת תהילים המכונה מגילת המזמורים ובלוח בראש איגרת 'מקצת מעשי התורה', וכלה במגילת המקדשבמגילת המשמרות ובסיפור המבול בנוסח קומראןשהוא כאמור סיפור חישוב לוח השנהכל המסורות של הכוהנים לבית צדוק שבות ומדגישות את המספר הקבוע של ימי השנה 364, שהתחלקו כאמור ל-52 שבועות אשר נשמרו בידי 24 משמרות הכוהנים (דברי הימים אפרק כדששירתו במקדש בסדר עוקב במשך שבוע לפי סדר המשמרותושבועות המועדים נקראו על שמםבקומראן נמצאו מגילות משמרות המונות את מחזורי השירות של הכוהנים במשך מאות שניםבמהלך שש השנים שבין שמיטה לשמיטה כל אחת מ-24 משמרות הכוהנים שירתה 13 פעמים במשך שבעה ימים ושמרה רישום כתוב של מועד השירות לפי סדר מחזור המשמרותמשמרות הכוהנים שומרי משמרת הקודששבידיהם הופקדה ברית כהונת עולםשמרו את הסדר הרצוף של חמישים ושתיים השבתות ושבעת מועדי ה', לצד המחזורים השביעוניים של השמיטות והיובליםמחזורים אלה היו מהות העדות הנצחית על המחזורים המקודשים של ההשבתה (מועדי המקראי קודש') השומרים את הבריתועל כן חג השבועות המעיד עליהם נקרא יום העדות,  והיוו את עיקר השבועה שנודעה במעמד סיניהשבועה שחג השבועות בא לשמור ולחדש מדי שנה בשנהכאשר כל המשמרות שירתו 13 פעמים  במשך שש שניםהוכרזה השנה השביעית כשנת השמיטהשבה שובתים ממלאכהבדומה למחזור ששת ימי השבוע המסתיים ביום השביעישבתשבו נאסרה כל מלאכהלאחר חלוף שבע שבתות שניםארבעים ותשע שניםהוכרזה שנת היובלכ"ד משמרות הכהונה היו לוח ליטורגי חי שכן חילופן מדי יום ראשון ציין את חילוף השבועוחילופן מדי חמישים ושתים שבתות ציין את חילוף השנההשלמת שלושה עשר מחזורי שירות של עשרים וארבע המשמרות ציין את מועד השמיטה והשלמת תשעים ואחד מחזורי שירות של כל המשמרות ציין את מועד היובלהשמירה הקפדנית על מחזורי השבתה שביעוניים מקודשים ונצחיים אלההקבועים ומחושבים מראש כמחזורי  שביתהשמיטהשוויוןדרור וחירותשנודעו משמים בשבועה ובברית במעמד סיניהייתה לפי השקפתם של הכוהנים בני צדוקמהות השבועה והברית הנשמרת בחג השבועותונכתבת בלוחות הברית

*

על פי ההיסטוריוגרפיה הכוהנית לוח שבתות שמשי זה נהג במקדש מימי בית ראשוןמאז ימי הכהן הגדול צדוק בן אחיטובשצאצאיו מכונים בפי הנביא הכוהן יחזקאל  ה"כוהנים הלוים אשר הם מזרע צדוק הקרובים אלי נאום הלשרתני" (יחזקאל מגיט). תוקפו של לוח שמשי מקודש זהשהיה לוח מתמטימחושב ידוע וקבוע מראששמניינו החל תמיד בחודש האביבהסתיים בשנת 175 לפני הספירהבשנה זו עלה לשלטון המלך הסלווקי  אנטיוכוס אפיפאנסבנו של אנטיוכוס השלישי, (מצאצאי יורשי אלכסנדר מוקדון), אשר כבש את ירושלים והחיל על המקדש כמו על כל ממלכתואת הלוח הסלווקי-היווני (דניאל זכהדניאל יאלא). לוח זה שהוחל מטעמים אדמינסטראטיביםהיה לוח ירחישהחל בסתיו ומניינוהמבוסס על תצפית אנושיתהיה טעון עיבורמושג שאינו מוכר במקראהכוהן הגדול ששירת במקדש ירושלים בתקופה זוחוניו בן שמעוןהאחרון בכוהנים מבית צדוקסירב לתביעת המלך אנטיוכוס להחיל את הלוח הירחילוח שמספר ימיו משתנהואמר שהלוח השמשי המקודש בן 364 הימיםהמיוסד על חשבון קבוע שנודע משמיםומתחיל בחודש האביבהלוח שכל עבודת הקודש של משמרות הכהונה מבוסס עליואיננו ניתן לשינויהכוהן הגדול חוניו בן שמעון הודח מכהונתו בידי אנטיוכוסכתוצאה מסירובו לציית לפקודת המלך ונרצח בשנת 171 לפני הספירה בידי אנדרוניקוסשליח של הכוהן המתיוון מנלאוסשמינה אנטיוכוסבין השנים  175 ל-164 לפני הספירה אנטיוכוס מינה שורה של כוהנים מתיוונים אשר רכשו את הכהונה הגדולה בכסף וצייתו לפקודת המלך בדבר החלפת הלוחשלושת הכוהנים המתיוונים יאזוןמנלאוס ואלקימוס כיהנו במקומם של הכוהנים המודחיםהכוהנים בני צדוקבין השנים 175-159 לפני הספירהבעקבות מלחמת החשמונאים נגד אנטיוכוס ונגד סדרי הלוח והפולחן המשובשים והמטמאים שכפה על המקדש (דניאל יאלא-לבמקבים ב וא-ז), מלחמה שנערכה בשנים  167-164 לפני הספירה,  עלתה השושלת החשמונאית שכיהנה בין השנים 152 לפני הספירה ועד 37 לפני הספירהבמשך תקופה ארוכה זובני צדוק המודחים ואנשי בריתםכינו את עצמם בני אורשכן נאבקו על לוח השבתות השמשי המקודש שבו חג השבועות יחול לעולם ביום אבט"ו בחודש השלישיאחרי השבת האחת עשרה ברבעון התקופהככתוב באיגרת 'מקצת מעשי התורהשנמצאה בקומראןשכותביה קבעו בתיאור לוח השבתותהפותח את האיגרתהמתייחס לחודש השלישי: "בשבעה בשלישי שבתבארבעה עשר בו שבתבחמשה עשר בו חג שבועות בעשרים ואחד בו שבתבעשרים ושמונה בו שבתעליו אחר השבת ויום השני והשלישי נוסף ושלמה התקופה תשעים ואחד יום."  

את יריביהם הכוהנים החשמונאיםשלא נמנו עם שושלת הכהונה הגדולה לפי הסדר המקראיאלא נטלו את הכהונה הגדולה בכוח הזרוע (מקבים אפרק י), וקבלו את לוח החודשים הסלווקיהוא הלוח הירחי המשתנההתלוי בצפייה בעליית הירחשאי אפשר לקבוע בו מועדים מתוארכים מראשכינו בשם בני חושךהכוהנים החשמונאים עלו לשלטון בתוקף מינוי של יורשי אנטיוכוסהמלך אלכסנדר באלאס והמלך דימיטריוס השניבשנות החמישים והארבעים של המאה השנייה לפני הספירה (מקבים אפרק ייח-כאפרק יאכז-לזנז-נחפרק יגלו-מבפרק ידלח), ומלכי בית סלווקוס שחיו על פי הלוח הסלווקי הירחיכפו לוח זה על בית חשמונאי שכיהן ומלך בחסדםהחשמונאים זכו לכינוי בני חושך לצד כינויי גנאי נוספים כ'כוהן רשע' (היפוך של כוהן צדקו'בני עוול' (היפוך של בני צדקוממשלת זדון ומשטמהמשום שגזלו את הכהונה הגדולה מבני צדוקומשום שבכהונתם חיללו וטמאו את המקדשמשום שקבלו עליהםמחוסר ברירה ככל הנראהאת הלוח הירחי הסלווקי של המלכים שמינו אותם לכהונה ומלוכהלעומת בית חשמונאי שדבק בלוח החודשים הירחי המשתנה של ממליכיו הסלווקיים ונקרא על שמו בני חושך ובני עוול מפרי הבריתכינו כוהני בית צדוקשדבקו בלוח השבתות השמשי הקבוע והמקודשאת עצמם בשם בני אור ובני צדק שומרי הבריתהם ראו עצמם כנאמני הברית שנבחרו בבחירה אלוהית להיות שומרי דרכי הצדק ומועדי הקודשברית המושתתת על שמירת מחזורים שביעוניים קבועים ומתוארכים מראשעוד ראו עצמם כשומרי משמרת הקודשמזרע אהרון קדש קדשים מאז ימי דור המדברו'מזרע צדוק הקרובים אלי' (יחזקאל מגיטמאז ימי מלכות דוד ושלמהמגילת פשר חבקוק שנכתבה בחוגי 'אנשי האמת עושי התורה' (שםעמ' 172, 175) המונהגים בידי מורה הצדק (שם, 171, 175), מספרת על מאבק בין שני בתי הכהונהנאמני 'ברית אלההולכים בדרכי אור, (שםעמ' 152) הלא המה בית צדוקו'עריצי הבריתאשר 'בדרכי חושך יתהלכו', (שםעמ' 152), הלא הם בית חשמונאיבדבר מועד צום  יום הכיפוריםהמגילה  מתארת כיצד הכוהן הרשע (מבית חשמונאי), (שםעמ' 177-178, 183) רודף את כוהן הצדק (מבית צדוקביום הכיפורים שחל בעשור לחודש השביעיביום ששילפי הלוח המקודש של בית צדוק

"פשרו על הכוהן הרשע אשר רדף אחר מורה הצדק לבלעו בכעס חמתו אל בית גלותו ובקץ מועד מנוחת יום הכיפורים הופיע אליהם לבלעם ולהכשילם ביום צום שבת מנוחתם"  (שםעמ' 190).

 

יום הכיפורים וחג השבועות היו שני החגים הכוהניים המרכזיים שבהם לעבודת הכוהן הגדול נודע מעמד ראשון במעלה.

 

חג השבועות היה החג שעמד במוקד עולמם של בני צדוק שכן את שמו של החגהקשור בספירה של שבע שבתותפירשו מלשון שבועה וברית כדברי הנביא הכוהן ירמיהו "שבעת חוקות קציר ישמר לנו" (ירמיהו הכד) (יחזקאל טזח)  וכהוראת המילה שבע במקרא הקשורה בשבועה ובברית (בראשית כולא-לג). כאמורעניינה של השבועה היה שמירת מחזורי ההשבתה השביעוניים הקרויים "מועדי המקראי קודשו"מועדי דרורבסדר מחזורי קבוע נצחי  ומחושב מראששנודע בברית סיני בחג השבועותמשמעותם של מחזורי השבתה אלההשומרים את מחזורי ימי החירות והדרור המונחים ביסוד הברית שבין האל ועמוהיא שהאדם מושבע בשבועה לוותר על ריבונותואחיזתו ובעלותו מדי שבעה ימיםמדי שבעה מועדים החלים כולם בשבעת החודשים הראשונים של השנהמדי שבע שנים ומדי שבע שביעיות שניםהאדם מצווה לשבות מכל מלאכהמשעבוד עצמו וזולתוולחדול מעשיית רווחים ומשינוי הבריאה לתועלתובמחזורים שביעוניים של מקראי קודש הנקראים במועדםעניינה של השביתה ממלאכה היא הליכה בדרכי צדק המפסיקות את השעבוד לחולין ומשוות את כל חברי העדה השובתת ומתקדשת במועדי קודשדרכי צדק אלההמותנות בשמירת 'מועדי המקראי קודשוקשורות ב"רוחי דעת אמת וצדק בקודש קודשים", כפי שנאמר בשירת עולת השבת האחת עשרהשנמצאה בקומראןהיא השבת החלה בי"ד בחודש השלישיהצמודה לחג השבועותהחל תמיד ביום ראשון ט"ו לחודש השלישידרכי הדעת האמת והצדק היו מותנות במחזורי שביתה ושמיטה או בשחרור אחיזה על ריבונותבעלותרכוש ושיעבוד במקצב מחזורי שביעוני קבועמחזורים רצופים אלה של "מועדי המקראי קודש אשר תקראו אותם במועדם" (ויקרא כגדשהם מחזורי צדק חברתי הנספרים במחזורים שביעוניים מקודשים הנשמרים בשבועה ובבריתנגזרים מויתור מחזורי על ריבונות ושמיטת בעלותשחרור אדמות ושחרור עבדיםמחזורים אלההנמנים כולם במניין שבע/שבועהכוללים חמש חלוקותחמישים ושתיים שבתותושבעת מועדי השאסורה בהם כל מלאכההחלים כולם בשבעת החודשים הראשונים של השנה, (ויקרא כג), העולים יחד עם השבתות לשבעים יום מדי שנהעוד הם כוללים את מחזורי השמיטות מדי שבע שנים ואת מחזורי היובלים מדי שבע שבתות שנים (ויקרא כהא-יד)מחזורים אלה מתנים את ברכת שבעת המינים שארץ ישראל התברכה בהם בשבעת חודשי השנה הראשונים שבהם חלים שבעת 'מועדי האשר תקראו אותם במועדם'.

 

הברית והשבועההמכונה כאמור בדברי הנביא הכוהן ירמיהו "שבועות חוקות קצירמבוססת על ההבטחה האלוהית לשומרי הברית המיוסדת על שביתה אנושית במחזורים שביעונייםמכאן ועל ברכה אלוהית במחזורי יבול שביעונייםמכאןהברית נכרתת עם אלו המושבעים על שמירת מחזורי ההשבתה השביעונייםהנודעים כמועדי המקראי קודשהשומרים מחזורים שביעוניים של השבתה הנמנים ונשמרים בידי משמרת הקודשיזכו להתברך משבעת היבולים שמצמיחה הארץ בשבעת החודשים הראשונים של השנה ולאכול לשובע משבעת המינים הצומחים כולם בארץ ישראל בין ניסן לתשריכדברי האל המסכמים את פרשת הר סיני ופותחים את פרשת בחוקותי: "[אםאת שבתותי תשמרו ומקדשי [מועדי קודשי (ר.א)] תיראו... אם בחוקותי תלכו ואת מצוותי תשמרו ועשיתם אותםונתתי גשמיכם בעתם ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריווהשיג לכם דיש את בציר ובציר ישיג את זרע ואכלתם לחמכם לשבע וישבתם לבטח בארצכםונתתי שלום בארץ ושכבתם באין מחריד...והפריתי אתכם והרביתי אתכם והקימותי את בריתי אתכם" (ויקרא כוב-ט). הדיש מתייחס לקציר שעורים ולקציר חיטים הרחוקים זה מזה מרחק שבע שבתותאו מרחק שבעה שבועות קציר השעוריםהוא העומרחל כאמור ביום א-כ"ו בניסןוקציר החטים חל ביום אט"ו בסיוןשבע שבתות לאחר מכןהבציראו מועד התירושהוא זמן קטיף ענבי היין שראשיתו חלה שבע שבתות או שבעה שבועות לאחר תום קציר חטיםביום אגבחודש אבגם מועד היצהרזמן ראשית מסיק הזיתיםחל שבע שבתות לאחר מכןביום א', כ"ב לחודש אלוללאחר שנאספו ארבעת המינים בין החודש הראשון לחודש השישיבמרחק שבע שבתות כל אחד ממשנהו השעורה נקצרה ביום אבכ"ו בניסן (במגילת המשמרות נקרא החג מועד שעורים), והחיטה נקצרה ביום א בט"ו בסיוןיבול התירוש נבצר ביום א גבאבוהיצהר נמסק ביום א', כ"ב באלול, - מסתיימת השנה בחג בן שבעה ימיםהוא חג הסוכותהחל במחצית החודש השביעיחודש תשרישבו גודדים את התמריםאורים את התאנים וקוטפים את הרימוניםתאריכי הקצירהבצירהמסיקהגדידהאריה והאסיף של שבעת המיניםמפורטים במגילת המקדש שנמצאה בין מגילות מדבר יהודה. ומצויים במרומז גם במקרא כפי שיעלה חיפוש הביטוי 'דגןתירוש ויצהר'.

דוגמה למניין שביעוני זה של מחזורי שבע השבתות בין ארבעת היבולים הראשונים של שבעת המינים [שעורהדגןתירוש ויצהר], נמצא בדברי מגילת המקדש על מועד התירוש החל שבע שבתות אחרי מועד המנחה החדשה של לחם הבכוריםמועד הדגןהוא חג השבועות

'וספרתמה לכמה מיום הביאכמה את המנחה החדשה ליהוה את לחם הבכורים שבעה שבועות שבע שבתות תמימות תהיינה עד ממחרת השבת השביעית תספורו חמישים יום והקרבתמה יין חדש לנסך' (מגילת המקדשטור יטשורות 11-14). שמירת מחזור השביעיות  המקודש של ההשבתה בשבתות ושבעת מועדי ה', בשמיטות וביובליםהמפורט בדברי האל בפרשת אמור ובפרשת בהר סיני (ויקראפרקים כגכהומפורט בדברי האל הנמסרים בגוף ראשון במגילת המקדשמבטיחה את מחזורי שבועות חוקות קציר של היבוליםאו את המחזור השנתי של שבעת המינים המבטיחים את  הברכההפריון והחייםכמפורט בפרשת בחוקותי (שםכו). 

 

מעמד סיני במחצית החודש השלישי (שמות יט, אהיובלים אא), הוא מועד חג הביכוריםהוא מועד קציר חטיםהוא חג השבועותהוא מועד "שבעת חוקות קציר ישמר לנו" (ירמיהו הכד), הוא מועד כריתת הברית והשבעת השבועה על מחזורי ההשבתה השביעוניים המצווים משמיםששיאם הוא חג השבועותהוא יום העדותוהחג אותו שומרים המלאכים בשמיםהידוע כחג מתן תורהדהיינו מצוות האל בדבר השביתה המחזורית בשבתות ובשבעת מועדי קודשבשמיטה וביובלשנודעו כולן בהתגלות אלוהית בזמן כריתת הברית במעמד סיניוהבטחותיו לשומרי הברית, שנודעו במועד זהחוזרות ומועדות מחדש (מלשון עדותבאופן מוחשימדי שנה בשנהמזמן הכניסה לארץ ביובל החמישים (ספר היובליםנ), עם חידוש מחזורי 'שבעת חוקות קציר', ומחזורי  הבצירהמסיק והאסיףשל שבעת המיניםהתלויים בברכה אלוהיתהמותנית בשמירת דרכי הצדק בשבועהבשביתה ושמיטת ריבונות מדי שבעה ימיםמדי שבעת מועדי ה', מדי שבע שנים (שמיטהומדי שבע שבתות שנים (יובל). 

מחזורים שביעוניים מקודשים אלה של הזמן המקודשנשמרו במקדש בידי שומרי משמרת הקודשהכוהנים בני צדוק והכוהנים בני אהרון ששירתו בקודש על פי בחירה אלוהית (שמות כזכאכחאכטמדבמדבר ג, לח דברי הימים א כג, יג), ונשמרו על פי השבועה והברית המתומצתת בלוח השבתות השמיטות והיובלים של מועדי המקראי קודששנזכר לעיל

לעםשכל בניו מלבד בני שבט לויהיו עובדי אדמה ורועים התלויים בתנובת הארץ וביבוליההיו ימי הקציר ימי שבתוןששון ושמחה ('ושמחת בחגך'). הזורעים והקוצרים שראו ברכה בעמלםהיו מביאים למקדש בשמחה ובתודה את ביכורי קציר השעוריםלצד ביכורי הדגןהתירוש והיצהר מדי שבעה שבועות בשבעת החודשים הראשונים של השנה. (דברים כח, נאדברי הימים ב לאהשםלב כחהושע  בינחמיה ימ).

בספר דברי הימים ב בפרק ט"ומתוארת שמחת עולי הרגל העולים לירושלים בחודש השלישיבחג השבועותחג ביכורי קציר חטיםבימי מלך יהודה אסא בן אביםשמלך בירושלים בין השנים 908867 לפני הספירהעולי הרגלשהיו אסירי תודה על ברכת הקצירהיו באים כדי לעבור בבריתלחדש את הבריתל'דרוש אלולהישבע להבקול גדול ובתרועה ובחצוצרות ובשופרות המזכירים את מעמד סיני (דברי הימים ב, טוי-טו). התרגום הארמי של ספר דברי הימים נוקב במפורש בשם חג השבועות בתרגום פרק זה.

 

בסרך היחד שנמצא בין מגילות מדבר יהודהמתואר טקס המעבר בברית בחג השבועות של אלה השומרים את שבועת ההשבתה השביעונית הכוהנית ואת לוח השבתות השמשי:  

"ל[כול הנדבים הנג]שים לחיי [נצח כסר]ך היחד

לדרוש אל [בכול לב ובכול נפש

לעשות הטב והישר לפניו כאשר צוה אל ביד מושה 

וביד כול עבדיו הנביאים  [...] 

ולהביא את כול הנדבים לעשות חוקי אל בברית חסד 

להיחד בעצת אל 

ולהתהלך לפניו תמים כול הנגלות למועדי תעודותם [...]

וכול הבאים בסרך היחד יעבורו בברית לפני אל לעשות ככול אשר ציוה

ובעוברם בברית יהיו הכוהנים והלויים מברכים את אל ישועות

ואת כול מעשי אמתו וכול העוברים בברית אומרים אחריהם אמן אמן". 

(סרך היחדדף שורות 1-20) 

 

תיאור המעבר בבריתשרק מקצתו מצוטט לעילמסתיים בתיאור הברכה שהיו אומרים הכוהנים לכל אחד ואחד מהעוברים בברית:

 

"והכוהנים מברכים את כול אנשי גורל אל ההולכים תמים בכול דרכיו ואומרים:

יברככה בכול טוב 

וישמורכה מכול רע 

ויאר לבכה בשכל חיים

ויחונכה בדעת עולמים

וישא פני חסדיו לכה לשלום עולמים". 

(סרך היחדדף 2 , שורות 2-4; ליכטעמ' 69-68) 

 

ברכה זו היא גרסה כוהנית מעניינת של ברכת כוהנים מספר במדבר פרק וכד-כזהנאמרת כאן ליחיד ללא הזכרת שם האללעומת הגרסה בספר במדבר המזכירה את שם האל שלוש פעמיםעוד מצאנו במגילות מדבר יהודה את נוסח הברכה לכלל העדהשהיה אומר הכוהן הגדול לעולי הרגלהבאים לחדש את הברית לנוכח האל והמלאכיםבנוסח זה נזכר שם האלמקור ברכת מחזורי ארבע תקופות השנההמכונות בספר חנוך 'מרכבות השמים' (חנוך-א עהד), ומקור אוצרות גשמי הברכההמתנים את מחזורי היבול והפריוןמספר פעמים

[                                                   וברכם בשם אל ישראל וענה]

[ויאמרלפני [כול בני י]שראל [ברוכים אתם בשם אל עליון          ]

[     ובר]ו[ך שם קודשו ל]ע[ו]למי עד וברוכים       [משר]תו וברוכים]

[כול מלאכי קודשו יברךאתכם אל ע[ליון ויאר פניו אליכם ויפתח]

[לכם את אוצרו ה]טוב [אש]ר בשמים ל[הוריד על ארצכם גשמי ברכה]

[טל ו]מטר יו[ר]ה ומלקו[שבעתו ולתתלכם פרי תנובות דגן]

[תירוש וי]צהר לרוב והארץ [תנו]בב ל[כם פרי עדנים ואכלתם]

[והדשנת]ם ואין מְשַׁכְּלָה [ב]א[רצכםולואמחלה שדפון וירקון]

לוא יראה בתבוא[תיה ואי]ן כול נגעומכשול בעדתכם וחיה רעה שבתה]

מן הארץ ואין דב[ר בארצכ]ם כיא אל ע[מכם ומלאכי קודשו מתיצבים בעדתכם ושם]

קודשו נקרא ע[ליכם

ל[י]חד ובקרבכם.

 

ברכת הכוהן הגדול לעולי הרגלשנאמרה במקדש לנוכח האל והמלאכיםולנוכח ארון הברית והכרובים (השוו בבלייומאנד ע"א), הייתה בבחינת חידוש הברית והשבועה שנכרתה במעמד סיני בחג השבועות חג מתן תורהעוד הייתה זו ברכת הודיה על השובע והשפע שנפלו בחלקם של שומרי הברית שאספו זה עתה את יבול קציר החטים אל הגורןבמעבר בבריתשהיה האירוע המרכזי בעולמם של הכוהנים בני צדוקהואיל והיה עדות בלתי ניתנת לערעור על הקשר בין השביתה במחזוריות שביעונית בשבעת מועדי הקודש לבין ברכת שבועת הקצירהייתה גם הבטחה לחידוש ברכה זו בשנה הבאה לשומרי הברית השובתים בשבתות ובמועדים בשמיטות וביובליםבכתביהם של כוהני בית צדוקשהכריזו בשבת הצמודה לחג השבועות על אמונתם ב'רוחי דעת אמת וצדק בקודש הקודשיםכאמור בשירות עולת השבתוהאמינו בכל לבם ב'צדק צדק תרדוףושבו ודברו על 'ברית חסדועל המצווה לתמוך בגרביתום ובאלמנה וללכת בדרכי צדק נלחמו בהולכים בדרכי חמס ורשע שבראשם עמד הכהן הרשע מבית חשמונאי אשר לדבריהם בפשר חבקוק על הפסוק 'מדמי אדם וחמס ארץ קריה וכול יושבי בה' (חבקוק ביז) "פשרו הקריה היא ירושלים אשר פעל בה הכוהן הרשע מעשי תועבות ויטמא מקדש אל וחמס ארץ המה ערי יהודה אשר גזל הון אביונים" (מהדורת ניצןעמ' 194). 

בכתבי כוהני בית צדוק ואנשי בריתםחג השבועותהנקרא גם  'חג השבועים', 'יום העדותו'משנה חגומתואר כחג שאותו חוגגים המלאכים בשמים מן הבריאה ועד מעמד סיניהוא חג מתן תורהחג שבועות הוא חג מתן תורה לפי ספר היובלים אאלפי מגילות מדבר יהודהכמו גם לפי מסורת השומרוניםהמסורת האתיופיתמסורת הבבליפסחים סח ע"בתפילת העמידה לשבועות קובעת במפורש: "את יום חג שבועות הזה זמן  מתן תורתנו" (השוו שולחן ערוךאורח חייםסימן תצדסעיף א). אולם זיהוי זה בין חג שבועות לבין מועד מעמד סיניזמן מתן התורה הכתובהאיננו כתוב  במפורש בתורה בנוסח המסורהשנערכה בידי חכמי התורה שבעל פהאחרי החורבןואין הוא כתוב במפורש במשנה או בתוספתא.

מסורת מקוטעת שנמצאה בין מגילות קומראן מתארת את חג השבועות ואת מעמד כריתת הברית בהר סיני הקשור במתן תורה הנקרא חוקות מושהבלשון המשמרת את מהותו הנשגבת של מעמד ההתגלותאת האימה וההתפעמות הכרוכות בשגב האלוהי ובקולות הפלאואת הדיבור המלאכיהקושר בין שמים וארץהנשמע מפי משה המתקדש לנוכח כבוד אלוהים:

 

[...] ומופתיכה...[...] יבינו בחוקות מושה ויען אליו [וי]אמר ש[מעי ]עדת יהוה והקשיב כול הקהל... [...] לכ[ול] [דב]ריו ומשפ[ט]י[ו]     ארור האיש אשר לוא יעמוד וישמור ויע[שהלכול מצ[ות י]הוה בפי מושה משיחו וללכת אחר יהוה אלוהי אבותינו המצו[הלנו מהר סינ[יוידבר ע[םקהל ישראל פנים אל פנים כאשר ידבר איש עם רעהו וכא[ש]ר יראה איש א[ו]ר הראנו באש בעורה ממעלה [מ]שמים ועל הארץ עמד על ההר להודיע כיא אין אלוה מבלעדיו ואין צור כמוהו [וכולהקהל {...}[...]ענו ורעדודיה אחזתם מלפני כבוד אלוהים ומקולות הפלא ויעמודו מרחוק    ומושה איש האלוהים עם אלוהים בענן ויכס עליו הענן כיא [...] בהקדשו וכמלאך ידבר מפיהו כיא מי מבש[ר ]כמוהו איש חסדים ויוד[ע ...]ם כאשר לוא נבראו {ל}מעולם ולעד ...[...]...

 

כריתת הבריתאו מתן החוק האלוהי שנודע במעמד סיניהייתה כרוכה בהתגלות אלוהית רבת הוד במועד זההתגלות המתוארת בפסוק "ומראה כבוד הכאש אוכלת בראש ההר לעיני כל ישראל" (שמות כדיז), ונודעת במסורת בפסוק: "וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן וירא העם וינעו ויעמדו מרחוק" (שמות כיד), שכן כידוע אין מתן חוק דתי ללא אפיפניהבנוסח המגילות  מצוות המהר סיני היו כרוכות באש בעורה משמים וברעדודיהאו בחיל ורעדה האוחזים בנוכחים מפני "קולות הפלאומפני כבוד אלוהים המדבר "ע[םקהל ישראל פנים אל פנים". גם מסירת חוקות משה לעדת הוהאדרת דמותו של משהבן שבט לויכרוכים בברית סיני בנוסח זההמהווה תיאור של התגלות אלוהית נשגבת שהתרחשה במחצית החודש השלישיההתגלות היוותה תבנית נומינוזיתמלאה יפעה ושגבלטקס המעבר בברית במחצית החודש השלישישנערך בידי הכוהנים לבית צדוק במקדש בירושליםהתיאור בפתיחת סרך היחד שמקצתו צוטטה לעיל והתיאור בדברי הימים בפרק ט"ומעידים על חשיבותו של טקס חידוש השבועה והמעבר בברית בחג השבועות במחצית החודש השלישי ועל זיקתו למתן לוחות הברית במעמד סיני

*

שמירת מחזורי הזמן המקודש הנשמרים בשבועה ובבריתומבטיחים את המחזוריות המדויקת של מחזורי קציר שעורים ביום אכ"ו בחודש הראשוןוקציר חטים ביום אט"ו בחודש השלישיהרחוקים זה מזה שבע שבתותקשורה גם בתבנית המקום המקודששם נשמר החוק המקודש הכתוב על לוחות הבריתבארון הברית עליו סוככות כנפי הכרוביםכאמור מתן לוחות הברית ביום אט"ו בחודש השלישיהיה קשור בהתגלות אלוהית בחג הברית והעדותוהתגלות זו של יושב הכרובים (שמואל א דדשמואל ב ובתהלים צטאנקשרה במקום המקודש שבו היו כרובים בקודש הקודשים (שמות כהיח-כבמלכים א וכג-כחדברי הימים ב גי-יג). הכרובים נבנו על פי תבנית שמימית שהוראתה למשה בהר סיני (שמות כהמ), בזמן הקמת המשכןבדור המדברונבנו על פי תבנית שהוראה דוד משמים: "ולתבנית המרכבה הכרובים זהב לפורשים וסוככים על ארון ברית ה'; הכל בכתב מיד העלי השכיל כל מלאכות התבנית" (דברי הימים א כחיח-יט), בעת הקמת המקדש בירושליםהמקדשבתקופת כהונתם של הכוהנים לבית צדוקהיה המקום בו נשמרו להלכה ולמעשהלפחות באופן אידיאליהמחזורים השביעוניים של השבועה והברית במחזורי הקרבנותבתפילות ובברכות ובהקראת מקראי קודשבידי שומרי משמרת הקודשלפי ההיסטוריוגרפיה המקראית הכוהנים לבית צדוק כיהנו בקודש ברציפות קרוב לאלף שנהמימי אהרון בן עמרם ועד ימי חוניו בן שמעוןשנרצח בידי מדיחיו ותופסי מקומו בשנת 171 לפני הספירה.

 

כזה היה הסדר האידיאלי של מחברי מסורות כוהניות אלה ששילבו בין מסורת המקום המקודש המתייחסת למרכבת הכרובים בקודש הקודשיםומסורת המרכבה השמימית המתוארת בשירות עולת השבת: "מרכבות כבודו ...כרובי קודש אופני אור בדביררוחות אלוהי טוהר..." (4Q405), לבין מסורת הזמן המקודש היא מסורת 'מרכבות השמיםבספר חנוךשביטאה את נצחיות מחזורי הזמן הנראים לעין שנודעו מן המלאכים (חנוךא עהד). על 'מרכבות השמים', שהם מחזורי הזמן הטבעי הרציף של מאורות השמים ותקופות השנהשאינם תלויים במניין אנושי אלא בחסדי האל והמלאכיםהניתנים בשווה לכל באי עולם (ראו ספר מהלך המאורות בתוך חנוך אפרקים עב-פב), נוספים 'מועדי דרורהלא הם המחזורים השביעוניים הנודעים למשמע אוזן במעמד סיניהתלויים במניין אנושי משבית ונשמרים בברית ובשבועה בידי העוברים בבריתמטבע הדבריםתמורות ההיסטוריה העמידו סדר אידיאלי זה שאותו בקשו להנחיל נביאים וכוהניםבפני אתגרים חוזרים ונשנים

*

בימי חורבן בית ראשוןבראשית המאה השישית לפני הספירהמסורת הכרובים ותבנית המרכבה בקודש הקדשיםנקשרה בחזון המרכבהשבו הנביא הכוהן יחזקאל בן בוזיראה מראה כרוביםיחזקאל מרבה לדבר בשבחם של הכוהנים בני צדוק בחזון המקדש העתידי שראה, (יחזקאלפרקים מ-מחורבות מנבואותיו היו קשורות במקורן במועדים ובמקדשהמסורת המיסטית קובעת את מועד חזון יחזקאל לחג השבועות ומבארת את הפסוק הפותח את ספר יחזקאל: "פתח רבי אלעזר ואמר ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמישה לחדש ואני בתוך הגולה על נהר כבר...בחמשה לחודש הא אוקמוה אבל יומא דא יומא דשבועות הוא יומא דקבילו ישראל אורייתא על טורא דסיני" [תרגוםבחמשה לחודש כבר ביארנו אבל יום זה יום שבועות הוא היום שקבלו ישראל תורה על הר סיני] (ספר זוהר חדשפרשת יתרולז ע"ג (מהדורת ראובן מרגליותירושלים תשל"חעמ' 74). חוקר הזוהריהודה ליבסקבע שכינוס האדרא רבאהמתואר בזוהרומושווה פעמים רבות בטקסט עצמו למעמד סיני ולמתן תורהאינו אלא תיקון ליל שבועות שכן ספר הזוהר קבע את מועד אידרא רבא לחג השבועות. המחקר המדעי הגיע באופן בלתי תלוי למסקנה אליה הגיעה המסורת המיסטית שכן על פי חישוב המחזור המטוני (העורך סינכרוניזציה בין תאריכי לוח השמש לאלה של לוח הירח), חזון יחזקאל התרחש בחג השבועותחג המקדש הארצימקום הכרובים בקודש הקודשיםשהפך בחזונו של הכוהן הגולה המתנבא בזמן החורבןלמרכבה שמימיתאו למקום הכרובים במרכבה השמימיתהתאריך התמוה הנזכר בפתיחת חזון יחזקאלשאינו מסתבר כפשוטו - 'ויהי בשלושים שנה ברביעי בחמשה לחדש... בחמשה לחדש היא השנה החמשית לגלות המלך יויכין' (א 2-1) - נבחן בידי החוקר מיכאל חיוטין בין שאר התאריכים המובאים בספר יחזקאללדבריויש לבארם על פי התאמה ללוח השמש ביחס למחזור המטוני: 'ראשית נבואת יחזקאל (אאעל פי חישובי לסינכרוניזציה עם הלוח השמשיהיא בערב שבועות ב-14/3 או בחג השבועות 15/3, כפי שחשבו בני כת קומראן'. בני כת קומראןביטוי שגוי שהמציאו החוקרים בטעותאינם אלא 'הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתםשכתביהם נמצאו בתשע מאות ושלושים שרידי מגילות באחת עשרה מערות בקומראןבמצדה ובגניזת קהיר. כאמור כל המגילות הן כתבי קודש וכותביהם קוראים לעצמם 'הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם'.

 

*ר' אליאור, 'חג שבועות הנעלם', וזאת ליהודה: קובץ מאמרים המוקדש לחברנו, פרופ' יהודה ליבס לרגל יום הולדתו השישים וחמישה, עורכים מ' ניהוף, ר' מרוז וי' גארב, מוסד ביאליק והמכון למדעי היהדות על שם מנדל, עמ' 92-70