לא האיסיים כתבו את המגילות: http://www.haaretz.co.il/misc/article-print-page/1.1184265

פרופ' רחל אליאור: מי כתב את המגילות הגנוזות? http://www.youtube.com/watch?v=nYRq5iQRSN4&noredirect=1

פרופ' רחל אליאור: מי דחק את מגילות מדבר יהודה לתהום הנשייה ומדוע? http://www.youtube.com/watch?v=9KVuSxDteaA&feature=relmfu&noredirect=1

Der Begriff "Essener" wird in keiner hebräischen Schrift erwähnt! Woher kommt er? Aus dem Griechischen! Siehe nachfolgenden Link:

Versuch einer Chronologie der Karäer: "... tritt in der Priesterschaft der hasmonäischen Dynastie eine Spaltung auf, die in dem Maße zunahm, als die Hasmonäer die priesterlichen Funktionen mit der königlichen Gewalt vermengten. Die von den hohen Priestern gegründete Partei griff in die inneren Kämpfe ein und wurde nach ihrem Anführer die "Söhne Zadok's" oder Sadduzäer (hebr.: Zaduquim, arab.: Saduqiyah) genannt.
Als Reaktion auf diese Priesterschaft, die sie als ungläubig und unrein betrachteten, sonderten sich die Zadokiten ab,
die von den Griechen als Essener bezeichnet wurden."

Die Damaskusschrift (CD) - Zitate zur "Damaskusschrift": http://www.qumran.org/js/qumran/hss/about/cd

Englisch »Damascus (Zadokite) Fragments« oder »Zadokite (Damascus) Document« (CDC) genannt. Diese Schrift ist bereits 1896 von S. Schechter in der karäischen Geniza von Alt-Kairo entdeckt und 1910 veröffentlicht worden, gab den Forschern seither immer wieder Anlaß zu Hypothesen und Vermutungen über die Gruppe, die diese Schrift einst geschaffen hatte, bis die Funde von Qumran die Zugehörigkeit zu diesem Kreise erkennen ließen, nicht nur inhaltlich, denn es wurden Fragmente von mehreren Exemplaren gefunden (mit z.T. erweitertem Text!). (aus: Maier/Schubert, "Die Qumran-Essener", München, 1991)

http://www.qumran.org/js/qumran/hss/cd

http://texte.guidobaltes.de/Qumran.html

Simon Szyszman schreibt in seinem Werk "Das Karäertum: Lehre und Geschichte"

http://www.amazon.de/exec/obidos/ASIN/3854180152/qid%3D1084901015/302-4693931-5832052

über die Kairoer Genisa (Seiten 157 bis 158): Kein geschriebener oder gedruckter Text wird im Orient nach allgemeinem Brauch vernichtet, weil sich damit das Risiko eines Sakrilegs verbindet: in den Schriften könnte der Name Gottes aufgezeichnet sein. Aus diesem Grund werden beschädigte, aber auch ketzerische Schriften an Orten verwahrt, zu denen der Zutritt verboten ist und wo die Schriftstücke von selbst verderben sollen. Diese Stätten werden Genisa (Schatz) genannt. Die Genisa haben in Gegenden mit trockenem Klima ihren Inhalt gut konserviert, sodass sie manchmal Depots von großem Wert darstellen. Die Genisa par excellence stammt aus Fustat (Alt-Kairo), einem Vorort der heutigen ägyptischen Hauptstadt. Die Kairoer Genisa befand sich in einer Kammer eines Gebäudes mit langer und komplizierter Geschichte. Es war zuerst eine dem heiligen Michael geweihte koptische Kirche, die wahrscheinlich über einer vorchristlichen Kultstätte erbaut worden war. 882 waren die Christen aufgrund einer Sonderbesteuerung genötigt, einen Teil ihrer Güter zu verkaufen: damals wurde die Michelskirche von den Karäern als Kultstätte erworben. 1313 geriet sie in die Hände der Juden und wurde zur Ben Esra-Synagoge ... Die Tatsache, dass die Genisa von Kairo vor der jüdischen Besitzergreifung im Jahre 1313 fünf Jahrhunderte lang den Karäern gehörte, erklärt den Reichtum des Bestandes an karäischen und protokaräischen Schriftstücken. In dieser Genisa wurden die Schriften der ältesten karäischen Autoren ebenso gefunden wie die qumranische Damaskus-Schrift, das erste Dokument aus Qumran.

 

Professor Elior argumentiert, die Essener habe es nie gegeben, da diese in den Rollen überhaupt nicht erwähnt würden. Sie glaubt, die Schriftstücke seien von den sadduzäischen Priesterfamilien verfasst worden, deren Namen in den Texten häufig genannt werden. Diese Familien seien aus Jerusalem in die Wüste geflohen, nachdem das hasmonäische Herrscherhaus die Kontrolle über den Tempel und den jüdischen Gottesdienst in Jerusalem an sich gerissen hatte.

(Auszug aus: „Qumran – Schriftrollen in der Wüste“ Text: Zvi Gal, Übersetzung ins Deutsche: Rachel Grünberger-Elbaz)

 

פרופסור רחל אליאור טוענת שהאיסיים מעולם לא היו קיימים והשם לא הוזכרו במגילות הללו. לפי דעתה המגילות נכתבו על ידי הכהנים לבית צדוק, כי שמותיהם מופיעים פעמים רבות במגילות. משפחות אלה ברחו מירושלים אל המדבר לאחר שכוהני בית חשמונאי השתלטו על המקדש ועבודת הקודש בירושלים.

 

על חשיבותן העצומה של מגילות מדבר יהודה

http://mikrarevivim.blogspot.co.il/2011/09/blog-post_3135.html

פרופ' רחל אליאור, האוניברסיטה העברית

Über die gewaltige Bedeutung der Rollen aus der Wüste Juda

Professor Rachel Elior, Hebräische Universität

 

מגילות מדבר יהודה הן התגלית הארכיאולוגית החשובה ביותר שנמצאה בארץ ישראל במאה העשרים שכן הן מגלות לנו עולם שלם שטבע בתהום הנשייה ונעלם בתהפוכות ההיסטוריה. אלף קטעי מגילות מדבר יהודה זורות אור חדש על העבר של העולם המקראי, על התפתחות השפה העברית, על מחשבת ישראל לדורותיה ועל ראשית המיסטיקה היהודית. המגילות מאירות פינות לא ידועות בהיסטוריה של המאות האחרונות לפני הספירה, וזורות אור על חילופי הגמוניות בשלהי העת העתיקה, על עריכת המקרא בשלביו השונים, על שאלות של קאנון וצנזורה, על מקומם של כוהנים ומלאכים ביצירה המיסטית, ועל מגוון רחב של היבטים הקשורים לחקר המקרא ולהיסטוריה היהודית בארץ ישראל. המגילות כולן הן כתבי קודש שנכתבו בשפה העברית או בשפה הארמית בחוגים שונים לאורך האלף הראשון לפני הספירה והועתקו ונוצרו בחלקן במאות האחרונות לפני הספירה בקרב חוגים שקראו לעצמם "הכוהנים לבית צדוק ואנשי בריתם".

 

אם נמנה את מקצת החידושים שהמגילות הביאו עמהן לשוחרי השפה העברית ולשונות היהודים, לאוהבי הספרות העברית וההיסטוריה היהודית, ולמתעניינים בריבוי פניה של היצירה היהודית לדורותיה, הרי שבראש ובראשונה הוסיפו לידיעתנו שורה ארוכה של חיבורים שכלל לא ידענו על קיומם כגון: שירות עולת השבת ומגילת המקדש, מגילת ההודיות, פשר חבקוק, המגילה החיצונית לבראשית ומקצת מעשה התורה; גילו לנו את מקורם העברי של ספרים שידענו על קיומם אך לא הבנו את הקשרם כגון ספר היובלים וגילו לנו את מקורם הארמי של ספרים שנודעו מן הספרים החיצונים כגון ספר חנוך וצוואת לוי אולם עד שלא נמצאו בנוסחיהם המקוריים בהקשרם ההיסטורי והטקסטואלי שהתפרש במגילות, לא יכולנו לעמוד על כוונתם ועל זהות מחבריהם ומטרתם. המגילות גילו לנו את מורכבות המציאות הפוליטית החברתית והדתית במאה השנייה לפני הספירה בתקופה שבה "כוהן צדק" נאבק ב"כהן רשע" ו"בני אור" נלחמו ב"בני חושך", בתקופה שהתנהל מאבק בין המצדדים בלוח שבתות שמשי, קבוע ומחושב מראש, שהחל ביום השוויון באביב, שקראו לעצמם "בני אור", לבין המצדדים בלוח ירחי משתנה המבוסס על תצפית אנושית, שהחל בסתיו, שנקראו במגילות בשם "בני חושך". המגילות חשפו בפנינו לא רק מאבקים לא ידועים אלא גם סוגות ספרותיות לא מוכרות כגון "סרכים" דוגמת סרך היחד סרך הברכות וסרך המלחמה וגילו לנו ספרות פולמוסית ממין לא ידוע שנודעה בשם פשרים, ספרות שבה המחברים מפרשים נבואות זעם ידועות מימי נביאים ראשונים ואחרונים כמתנבאות על החוטאים בזמנם שלהם, ומגלים לנו נוסחי פסוקים חדשים של חיבורים עתיקים כגון בפשר חבקוק בפשר ישעיה פשר מיכה ופשר נחום.

 

Die „Söhne des Lichts“ kämpften gegen die „Söhne der Finsternis“, in einer Zeit des Kampfes zwischen den Anhängern des Sonnenkalenders … die sich selber „Söhne des Lichts“ nannten, und den Anhängern des Mondkalenders … die in den Rollen mit dem Namen „Söhne der Finsternis“ bezeichnet werden.

 

המגילות העלו לראשונה מכמנים אבודים מהשפה העברית והוסיפו ללשוננו ניבים ומשפטים כגון "רוחות דעת אמת וצדק בקודש קודשים" בשירות עולת השבת המתארות את עבודת הקודש של המלאכים המכונים בשם "כוהני קורב", או ברכה כגון "והארץ תנובב לכם פרי עדנים" [מלשון תנובה ויניב] בברכת כוהנים לא ידועה, אחת מני רבות שנמצאו בקומראן. עוד גילו לנו המגילות האבודות שעלו מתהום הנשייה את מועדי הדגן, התירוש והיצהר המפורטים במגילת המקדש, והאירו את מחזור שבעת המינים ותאריכיו המפורטים והקבועים מראש בשבעת החודשים הראשונים של השנה המתחילה באביב (שמות יב, ב) ובחג החירות, ונחוגה ביום הינף העומר, במועד קציר שעורים ביום ראשון, כ"ו בחודש ניסן, ומסתיימת בחג הסוכות בעת קטיף הרימונים, גדיד התמרים ואריית התאנים, ביום רביעי ט"ו בחודש תשרי, והאירו באור חדש את נושא עשרים וארבע משמרות הכהונה במגילת המשמרות בזיקה למחזורי קציר שעורים (כ"ו בניסן), קציר חיטים (ט"ו בסיון), בציר הענבים (מועד התירוש ג' באב)  ומסיק הזיתים (מועד היצהר כב באלול), הרחוקים שבע שבתות האחד ממשנהו וחלים כולם ביום ראשון, ממחרת השבת, וקשרו אותה לנושא לוח השבתות השמשי, לוח "מועדי דרור", שהיה בעל חשיבות ראשונה במעלה בעולמם של מחברי המגילות ושומריהן. המגילות הביאו לידיעתנו ששמו העתיק של הירדן הוא היורדן ומועד הכניסה לארץ כשהיורדן עלה על גדותיו הוא הראשון בחודש ניסן (מועד הקמת המשכן בספר שמות ומועד הולדתו של לוי בן יעקב, בספר היובלים) כמתואר בספר יהושע מקומראן המכונה אפוקריפון יהושע.

 

המגילות הביאו לידיעתנו את קיומן של תפילות ותהילים לא מוכרים, ביניהם תהילה אקרוסטיכונית מרהיבה הכוללת את שבחי ירושלים המתחילה במשפט "אזכירך לברכה ציון/ בכל מאודי אני אהבתיך, ברוך לעולמים זכרך/ גדולה תקותך ציון ושלום ותוחלת ישועתך לבוא/ דור ודור ידורו בך ודורות חסידים תפארתך/ הנזכרת במגילת המזמורים היא מגילת תהלים מהמערה ה11 ואת קיומן של ברכות כוהנים לעוברים בברית הנזכרות בסרך המלחמה הוא פתיחת סרך היחד. אין צריך לומר שגילוי נוסחים לא ידועים של ספר שמואל או עיבודים לספר יחזקאל בחיבור המזכיר את הביטוי "נוגה מרכבה", או קיום נוסח נוסף לפסוקים מספר ישעיה מרחיב את ידיעותינו על לשון המקרא ועל השתלשלות נוסח המסורה ומלמד על קיומם של נוסחים שונים של הטקסט המקודש במחיצתן של קהילות קוראים שונות, מרחיב את דעתם של כל לומדי המקרא וחובבי שפת עבר. המגילות האירו את עינינו ביחס למעמדה של ירושלים והעדרה מהחומש למשל במגילת מקצת מעשי התורה ולימדו רבות על המקדש וסדרי עבודת הקודש (מגילת המקדש; מגילת המשמרות), ועל מחלוקות בשאלות הלכתיות הקשורות בעיר המקדש ובעבודת הקרבנות, בסדרי טומאה וטהרה ובדינים והלכות שונים בהקשרים פולמוסיים כעולה מברית דמשק ומקצת מעשי התורה. כן האירו את עינינו ביחס לראשית התפילה והשירה המשותפת עם המלאכים במגילות כמו דברי המאורות ושירות עולת השבת. אין ערוך לחשיבותן של המגילות בכל היבט של היצירה היהודית החל מליטורגיה והלכה וכלה בהיסטוריה, בתולדות הלשון ובראשית המיסטיקה היהודית.

 

אפשר להמשיך ולהרחיב על האוצרות שהתגלו במדבר יהודה אבל הואיל ועשיתי זאת בספרי זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה

http://www.kotar.co.il/KotarApp/Viewer.aspx?nBookID=93400750