11QPs,col. XXVII: 2-11

"ויהי דויד בן ישי חכם ואור כאור השמש וסופר ונבון ותמים בכול דרכיו לפני אל ואנשים ויתן לו יהוה רוח נבונה ואורה ויכתוב תהילים שלושת אלפים ושש מאות, ושיר לשורר לפני המזבח על עולת התמיד לכול יום ויום לכול ימי השנה ארבעה וששים ושלוש מאות, ולקורבן השבתות שנים וחמישים שיר, ולקורבן ראשי החודשים ולכול ימי המועדות וליום הכפורים שלושים שיר ויהי כול השיר אשר דבר ששה וארבעים וארבע מאות, ושיר לנגן על הפגועים ארבעה. ויהי הכול ארבעת אלפים וחמישים. כול אלה דבר בנבואה אשר נתן לו מלפני העליון."

 

11Q05 = 11QPs, Kol. XXVII, 2 - 11 = "David's Compositions"

"Und David, Isais Sohn, war weise und leuchtete wie das Sonnenlicht, ein Schriftsteller und verständig und redlich auf all seinen Wegen vor Gott und den Menschen. Da gab ihm JHWH einen verständigen Geist und Erleuchtung, und er schrieb Psalmen: dreitausend und sechshundert; und Lieder, um sie zu singen vor dem Altar zum Brandopfer des regelmäßigen Opfers für jeden einzelnen Tag, für alle Tage des Jahres: vierundsechzig und dreihundert; und zum Opfer der Sabbate zweiundfünfzig Lieder; zum Opfer der Anfänge von Monaten und für alle Festtermine sowie für den Versöhnungstag: dreißig Lieder. So waren alle Lieder, die er gesprochen hatte, vierhundertsechsundvierzig. Und Lieder zum Spielen zu den Pog'im (Fußnote: Die vier Tage, die jeweils als 31. des 3. Quartalmonats in den Sonnenjahrkalender (von 360 Tagen) eingeschoben werden): vier. So betrug das Ganze viertausend und fünfzig. Und alle diese sprach er durch Prophetie, die ihm vor dem Höchsten gegeben worden war."

Johann Maier in "Die Qumran-Essener: Die Texte vom Toten Meer, Band I" Seiten 340-341

 

"ולעמד בבקר בבקר להדות ולהלל ליהוה וכן לערב. ולכל העלות עלות ליהוה לשבתות לחדשים ולמעדים במספר כמשפט עליהם תמיד לפני יהוה."

דברי הימים א פרק כג, ל - לא

 

"Und dass sie stehen jeglichen Morgen, zu danken und zu lobsingen dem Ewigen, und so auch am Abend. Und bei allem Darbringen von Opfern für den Ewigen, an den Sabbaten, den Anfängen der Monate und den Feiertagen, nach der Zahl, wie ihnen vorgeschrieben, beständig vor dem Ewigen."

1. Chronik 23, 30 - 31

פרופ' רחל אליאור - קהילות זכרון בימי בית שני: https://www.youtube.com/watch?v=QO0h5wWnNLM

"Wie weit und wie lange der Zadokidenkalender als kulttheologisch begründetes Zeitrechnungssystem für nichtpriesterliche Kreise nachvollziehbar blieb, ist eine andere Frage; es scheint sich alsbald nur mehr um ausgesprochen priesterliche Wissenstradition gehandelt zu haben, deren Nachleben noch da und dort bis ins Mittelalter hinein angedeutet erscheint. Das Rückgrat blieb auch dafür die fortlaufende Zählung der Priesterdienstturnusse und Priesterdienstzyklen, die ja noch für einige Jahrhunderte nach der Zerstörung des zweiten Tempels gut bezeugt ist." 

Johann Maier in "Die Qumran-Essener: Die Texte vom Toten Meer, Band III" Seite 138

 

Psalm 137, 5 - 6: https://www.youtube.com/watch?v=z_vSc7-5XFs

Und wenn wir beten:

השב כהנים לעבודתם, ולויים לשירם ולזמרם, והשב ישראל לנוויהם

Bring die Kohanim zurück zu ihrem Dienst, die Lewijim zu ihrem Lied und ihrem Gesang. Bringe Jisrael zu seinen Wohnstätten zurück

https://www.youtube.com/watch?v=QBZ9UYhKTCc

Was haben denn die Levijim im Tempel gesungen? Wo sind alle die viertausend und fünfzig Psalmen, die David für sie geschrieben hat? Sie wurden gemäß dem Sonnenkalender verfasst! Nach welchem Kalender wird der Dienst im 3. Tempel geschehen? Es kann doch nicht sein, dass die heutigen Gebete bleiben - mit ihren Flüchen!

Siehe Birkat haChama

סרך היחד טור י, 10-1

... יברכנו עם קצים אשר חקק אל בראשית ממשלת אור עם תקופתו ובהאספו על מעון חוקו בראשית אשמורי חושך כיא יפתח אוצרו וישתהו על תבל ובתקופתו עם האספו מפני אור. בהופיע מאורות מזבול קודש עם האספם למעון כבוד. במבוא מועדים לימי חודש יחד תקופתם עם מסרותם זה לזה. בהתחדשם יום גדול לקודש קודשים ואות למפתח חסדיו עולם. לראשי מועדים בכול קץ נהיה. בראשית ירחים למועדיהם וימי קודש בתכונם לזכרון במועדיהם. תרומת שפתים אברכנו כחוק חרות לעד. בראשי שנים ובתקופת מועדיהם בהשלם חוק תכונם יום משפטו זה לזה, מועד קציר לקיץ ומועד זרע למועד דשא, מועדי שנים לשבועיהם וברוש שבועיהם למועד דרור. ובכול היותי חוק חרות בלשוני לפרי תהילה ומנת שפתי אזמרה בדעת וכול נגינתי לכבוד אל וכנור נבלי לתכון קודשו וחליל שפתי אשא בקו משפטו. עם מבוא יום ולילה אבואה בברית אל ועם מוצא ערב ובוקר אמר חוקיו:

 

und Gemeinderegel (Serech haJachad 1QS Kol. X) http://www.qumran.org/js/qumran/hss/1qs

... soll er ihn preisen 1 während der Zeiten, die Gott festgesetzt hat: zu Beginn der Herrschaft des Lichtes bei seiner Wende, und wenn es wieder fortgenommen wird an den ihm bestimmten Ort; zu Beginn 2 der Wachen der Finsternis, wenn er ihren Verwahrungsort öffnet und sie über die Er[de] legt, und bei ihrer Wende, wenn sie fortgenommen werden um des Lichtes willen; wenn erglänzen 3 Leuchten von der heiligen Wohnung her, wenn sie wieder fortgenommen werden zum Ort der Majestät; beim Eintritt der Festzeiten nach den Tagen des Monats zusammen mit ihrer Wende bei 4 ihrer Aufeinanderfolge; wenn sie sich erneuern, den großen Tag für das Allerheiligste und das Zeichen für die Eröffnung seiner ewigen Gnaden; zu Beginn 5 der Festzeiten zu jedweder Zeit, zu Beginn der Monate mit ihren festgesetzten Zeiten und der heiligen Tage in ihrer Ordnung; zum Gedächtnis in ihren festgesetzten Zeiten, 6 ein Hebopfer der Lippen, will ich ihn preisen nach dem Gebot, das für immer eingegraben ist; zu Beginn der Jahre und der Wende ihrer festgesetzten Zeiten, da sich das Gesetz 7 ihrer Ordnung erfüllt, Tag für Tag seine Bestimmung: die Erntezeit zum Sommer (hin), die Saatzeit zur Zeit des Grünens (hin), die festgesetzten Zeiten der Jahre zu ihren (Jahres-)Wochen, 8 und am Beginn ihrer (Jahres-)Wochen zur festgesetzten Zeit der Freilassung. Solange ich bin, ist ein Gesetz eingegraben auf meiner Zunge zur Frucht des Lobpreises und als ein Teil meiner Lippen. 9 Ich will singen in Erkenntnis, und all mein Saitenspiel dient der Ehre Gottes. Und die Saiten meiner Harfe gelten seiner festen heiligen Ordnung, und die Flöte meiner Lippen will ich anlegen nach der Richtschnur seiner Satzung. 10 Wenn der Tag weicht und die Nacht, will ich eingehen in Gottes Bund, und wenn der Abend anbricht und der Morgen, will ich seine Gebote sprechen:

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. צַו אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם  אֶת-קָרְבָּנִי לַחְמִי לְאִשַּׁי רֵיחַ נִיחֹחִי תִּשְׁמְרוּ לְהַקְרִיב לִי בְּמוֹעֲדוֹ. וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה  כְּבָשִׂים בְּנֵי-שָׁנָה תְמִימִם שְׁנַיִם לַיּוֹם עֹלָה תָמִיד. אֶת-הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם. וַעֲשִׂירִית הָאֵיפָה סֹלֶת לְמִנְחָה בְּלוּלָה בְּשֶׁמֶן כָּתִית רְבִיעִת הַהִין. עֹלַת תָּמִיד הָעֲשֻׂיָה בְּהַר סִינַי לְרֵיחַ נִיחֹחַ אִשֶּׁה לַיהוָה. וְנִסְכּוֹ רְבִיעִת הַהִין לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד בַּקֹּדֶשׁ הַסֵּךְ נֶסֶךְ שֵׁכָר לַיהוָה. וְאֵת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבָּיִם  כְּמִנְחַת הַבֹּקֶר וּכְנִסְכּוֹ תַּעֲשֶׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה. (במדבר כח, א-ח)

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל-מֹשֶׁה קַח-לְךָ סַמִּים נָטָף וּשְׁחֵלֶת וְחֶלְבְּנָה סַמִּים וּלְבֹנָה זַכָּה  בַּד בְּבַד יִהְיֶה. וְעָשִׂיתָ אֹתָהּ קְטֹרֶת רֹקַח מַעֲשֵׂה רוֹקֵחַ מְמֻלָּח טָהוֹר קֹדֶשׁ. וְשָׁחַקְתָּ מִמֶּנָּה הָדֵק וְנָתַתָּה מִמֶּנָּה לִפְנֵי הָעֵדֻת בְּאֹהֶל מוֹעֵד אֲשֶׁר אִוָּעֵד לְךָ שָׁמָּה קֹדֶשׁ קָדָשִׁים תִּהְיֶה לָכֶם. (שמות ל, לד-לו)

וְהִקְטִיר עָלָיו אַהֲרֹן קְטֹרֶת סַמִּים בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר בְּהֵיטִיבוֹ אֶת-הַנֵּרֹת יַקְטִירֶנָּה. וּבְהַעֲלֹת אַהֲרֹן אֶת-הַנֵּרֹת בֵּין הָעַרְבַּיִם יַקְטִירֶנָּה קְטֹרֶת תָּמִיד לִפְנֵי יְהוָה לְדֹרֹתֵיכֶם. (שמות ל, ז-ח)

Der Ewige sprach zu Mosche: Verpflichte die Söhne Jisrael und sprich zu ihnen: Meiner Opfergabe, Meiner Speise zu Meinem Feueropfer Meines Wohlgeruchs sollt ihr wahren, dass ihr Mir sie darbringet zu rechten Zeit. Und sprich zu ihnen: Dies ist das Feueropfer, das ihr dem Ewigen darzubringen habt: einjährige Schafe ohne Fehl, zwei an jedem Tage als beständiges Ganzopfer. Das eine Schaf sollst du opfern morgens und das andere Schaf sollst du opfern gegen Abend. Und ein Zehntel Efah Kernmehl zum Speisopfer eingerührt mit einem Viertel Hin gestoßenen Öls. Ein beständiges Ganzopfer, wie es am Berge Sinai geopfert wurde zum Wohlgeruch, ein Feueropfer des Ewigen. Und als Spende dazu ein Viertel Hin zu jedem Schaf; im Heiligtum gieße eine Spende Weins dem Ewigen. Und das zweite Schaf sollst du opfern gegen Abend, wie das Speiseopfer am Morgen, und mit dessen Spende sollst du opfern ein Feueropfer zum Wohlgeruch dem Ewigen. (4. Mose 28, 1 - 8)

 

Und der Ewige sprach zu Mosche: Nimm dir zu gleichen Teilen Gewürze, Balsam, Seenagel, Galban, andere Gewürze und reinen Weihrauch. Bereite daraus Räucherwerk, eine Mischung nach der Art der Gewürzmischer, gut vermengt, rein und heilig soll es sein. Zerstoße einen Teil davon ganz fein und lege es vor die Lade im Begegnungszelt, in welchem Ich dir begegnen werde; hochheilig soll es euch sein. (2. Mose 30, 34 - 36)

 

Aharon soll auf ihm (dem goldenen Altar) Räucherwerk aus Gewürzen aufgehen lassen, jeden Morgen, wenn er die Lampen reinigt, soll er es in Rauch aufgehen lassen. Auch wenn Aharon gegen Abend die Lampen anzündet, soll er es in Rauch aufgehen lassen, ein ständiges Räucherwerk vor dem Ewigen für all eure Geschlechter. (2. Mose 30, 7 - 8)

 

רחל אליאור: זיכרון ונשייה: סודן של מגילות מדבר יהודה, עמ' 144-143:

מספר המגילות העצום משקף רק חלק מהמכלול המקורי, שכן מקצתן אבדו, התפזרו ונכחדו בתמורות העתים. על אובדן מקצת המגילות במועדים קדומים ראו דברי ידין, המביא תרגום עדויות מימי אב הכנסייה אוריגנס (254-185) שחי בקיסריה וחיפש נוסחים שונים של המקרא ושל תרגומיו. אוריגנס כתב במהדורת ההקסאפלה, הנוסח המשושה של המקרא ותרגומיו ותעתיקיו ליוונית שערך במחצית הראשונה של המאה השלישית: "הנוסח השישי נמצא יחד עם ספרים אחרים עבריים ויווניים בכד חרס ליד יריחו בימי שלטונו של אנטוניוס בן סוורוס." אב הכנסייה ההיסטוריון אווסביוס מתאר בספרו על תולדות הכנסייה את עבודתו של אוריגנס ואומר: (כרך 6, 16): "על אחד מאלו [מנוסחי תהלים] ציין שמצאו ביריחו, בתוך כד חרס, בימיו של אנטוניוס בן סוורוס (כלומר הקיסר קראקאלה 217-211 לספירה)." עדות חשובה מצויה בדברי הפטריארך טימותיאוס מסלווקיה, ראש העדה הנוצרית הנסטוריאנית בחליפות העבסית שכיהן בבגדאד, (819-726) באיגרת שנכתבה בסביבות 815: "שמעתי מפי כמה יהודים מהימנים שבאותה שעה עברו ונתקבלו לחיק הדת הנוצרית, שלפני עשר שנים בקירוב נתגלו מספר ספרים בתוך מבנה חצוב בסלע ליד יריחו [...] היהודים נהרו למקום בהמוניהם ומצאו ספרי תנ"ך וספרים אחרים הכתובים בכתב העברי, [...] כך סח לי אותו יהודי: מצאנו בין הספרים אף למעלה ממאתיים מזמורי תהלים לדויד."