ירושלים הבנויה עם בית המקדש: http://www.nrg.co.il/online/11/ART2/504/492.html

http://www.jewishisrael.org/guided-tour-temple-mount-moshe-feiglin

http://manhigut.org/סיור-מרגש-במיוחד-בהר-הבית

 

"כל דור שלא נבנה בית המקדש בימיו כאילו נחרב בימיו." (ירושלמי, יומא, א' א')

 

"Jeder Generation, in deren Tagen das Heiligtum nicht aufgebaut wurde, wird angerechnet, als ob sie es zerstφrt hδtte." (Talmud Jeruschalmi, Joma 1, Halacha 1)

https://he.wikipedia.org/wiki/בית_המקדש_של_יוליאנוס: היהדות הרבנית העלימה לגמרי את הנסיון של קיסר רומא יוליאנוס, לבנות מחדש את בית המקדש במאה הרביעית לספירה. בקצרה: בימי שלטונו הוא יזם את הקמת בית המקדש השלישי. עדויות רבות יש לבניין זה (כולל הסלעים שאיתם החלו לבנות את בית המקדש שנמצאים עד היום למרגלות הכותל!). עקב תאונה מסתורית, אולי חבלה, הופסקה הבניה, שהיתה בשלבים מתקדמים. התלמוד הבבלי לא מזכיר את יוליאנוס כלל. גם לא שאר הכתבים היהודים, בניגוד לכתבים נוצרים רבים ועדויות אחרות. קיסר רומאי מקים את בית המקדש, ואין שום אזכור לדבר? ככל הנראה, האליטה הרבנית, בדומה למה שקרה לאחר החורבן ולאחר המרידות הגדולות, שוב העלימה יוזמות שלא הלמו את האינטרסים שלהם. הפרושים/הרבנים, אחרי הכל, חגגו את נצחונם על הצדוקים יריביהם - נצחון שלא היה מושג אלמלא חרב בית המקדש השני. אילו הוקם בית המקדש השלישי על ידי יוליאנוס, סביר להניח שהרבנים היו מוצאים את עצמם נאבקים שוב על לב ההמונים. אז הם זזו הצידה, עשו כמיטב יכולתם לא לסייע לפרויקט, נשמו לרווחה כשהוא כשל (או הוכשל) ולאחר מכן, בנוהל, מחקו אותו לחלוטין מהגרסה שלהם של ההיסטוריה. אילו היו הרבנים משנים גישה, אילו היו בוחרים לעזור או לתמוך בבניה, אילו היו מזכירים לחיוב את היוזמה, אילו הוקם בית המקדש בזמן שיוליאנוס היה עדיין חי, יש לשער כי מהלכה של ההיסטוריה היהודית היה משתנה לחלוטין.

הדת נוצרה כשנלקח מאיתנו בית המקדש:

https://www.facebook.com/MFeiglin/posts/662813957131056

כמה מילים על פרשת 'נשא': כא וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כב נָשֹׂא אֶת-רֹאשׁ בְּנֵי גֵרְשׁוֹן גַּם-הֵם לְבֵית אֲבֹתָם לְמִשְׁפְּחֹתָם. כג מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה עַד בֶּן-חֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּפְקֹד אוֹתָם כָּל-הַבָּא לִצְבֹא צָבָא לַעֲבֹד עֲבֹדָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד. (פרשת נשא במדבר ד' כ,א)
"נשא"? מילה מוזרה. למה לא נאמר בלשון צווי - "שא את ראש בני גרשון"? או בלשון עתיד? "ישאו?".
"נשא" זה מן הווה ממושך כזה, צווי ועתיד שחוזר להווה. "הארון נשא את נושאיו" – מסבירים חז"ל. המקדש אינו נבנה על ידנו אלא בונה אותנו.
לפעמים אני חושב שאילו אלה המכונים "חילוניים" היו מבינים לעומקו את עניין המקדש – הם היו רצים ובונים אותו מול מחאותיהם החריפות של הדתיים...
כי כל עניין המקדש הוא החיבור הבלתי אמצעי של האדם לא-לוהיו.
הדת נוצרה כשנלקח מאיתנו בית המקדש. האותנטיות החסרה בטקסיות הדתית, החלחלה העוברת בראש החילוני כשהוא רואה את הרוטינה חסרת הפשר כביכול, באותן ד' אמות של הלכה, שאין לנו דבר מלבדן מאז שחרב הבית ולמעשה הן מחליפות אותו – הניתוק הזה שבין הדת לחיים – כל אלה תוצר של אובדן בית המקדש.
אילו ידע החילוני שאפשר להתעלות לחיות באמת – לא בטקסים, בכל מרחבי החיים, הפרטיים והלאומיים והאוניברסאליים – כשא-לוהים איתך ממש, פיסית ומטא-פיסית, היה רץ לבנותו.
והדתיים? אלה היו מתנגדים כמובן. ולא רק כי לא היו מצליחים לפסוק איך וכמה וכיצד ומתי והיכן בדיוק... אלא פשוט כי התרגלו ל"דת", לסכיזופרניה הזו של הפיצול בין האמונה לחיים, למסלולים המקבילים שלעולם לא ייפגשו – חוץ מאשר בדרשות שתמיד נגמרות ב"ייבנה בית המקדש..." אבל כמובן לא על ידנו...
אבל לקב"ה יש דרכים משלו לכפות עלינו את גאולתנו וגאולת העולם. בימי העצמאות וירושלים כדאי שנזכור שלא לירושלים, לא לסיני והגולן וגם לא לנהריה – הגענו כי רצינו... גם במובן זה – המקדש אכן ייבנה, הוא ישא אותנו על אף שאנו נהיה אלה שנבנה אותו.

http://he.manhigut.org/society-and-state/4207-2011-06-05-13-56-10

ריקודגלים מסורתי ... ריקוד הדגלים מעורר בי דחייה. הגיע הזמן להתבגר ולהפסיק את הדבר הזה. אין לי שום דבר נגד הדגל שלנו – להיפך הוא בהחלט עושה לי את זה. אבל לדחוף פעם בשנה אלפי בני נוער אל סמטאות ערביות במן שילוב של ריקוד וצווחה, פטריוטיזם אינסטנט, פשיזם אמוני או – תסלחו לי – סתם טעם רע , זה רע, רע מאוד. מה חשבתם שפרח שלא השקתם כל השנה תשטפו פתאום עם ברז כיבוי?

מי שמחפש את נקודת החיבור האמיתית שלנו לעיר, ימצא אותה אך ורק במקום אחד – בהר הבית. לא בזעקות וברקיעות רגליים, בלאומנות חסרת בסיס – פשוט לעלות כיהודי, ולכמוה אל הקודש. שם התכלית, ועל אף ההשפלה שבאיסור התפילה ואיש הווקף הנצמד אליך, כשאתה עולה בטהרה להר הבית אתה כובש ומשחרר את ירושלים באמת.  ...

לפעמים אני חושב שאילו היו אלה המכונים "חילוניים" מבינים לעומקו את עניין המקדש – היו רצים ובונים אותו מול מחאותיהם החריפות של הדתיים...

כי כל עניין המקדש הוא החיבור הבלתי אמצעי של האדם לא-לוהיו. הדת נוצרה כשנלקח מאיתנו בית המקדש. כל האותנטיות החסרה בטקסיות הדתית, החלחלה העוברת בראש החילוני כשהוא רואה את הרוטינה חסרת הפשר כביכול, באותן ד' אמות של הלכה, שאין לנו מלבדן מאז שחרב הבית ולמעשה הן מחליפות אותו – כל הניתוק הזה שבין הדת לחיים – כל אלה תוצר של אובדן המקדש.

אילו ידע החילוני שאפשר להתעלות, לחיות באמת, לא בטכסים ולא במצעדים, לחיות את כל מרחבי החיים, הפרטיים והלאומיים והאוניברסאליים – כשהא-לוהים איתך ממש, פיסית ומטה פיסית,  היה רץ לבנותו.

והדתיים? אלה היו מתנגדים כמובן. ולא רק כי לא היו מצליחים לפסוק איך וכמה וכיצד ומתי והיכן בדיוק... אלא פשוט כי התרגלו לדת, לסכיזופרניה הזו של הפיצול בין האמונה לחיים, למסלולים המקבילים שלעולם לא ייפגשו – חוץ מאשר בדרשות שתמיד נגמרות ב"ייבנה בית המקדש..." או בריקוד שנתי שלמחרתו יפתח הסוחר הערבי את חנותו ואלפי הרוקדים הרעשניים שהיו שם בלילה – היו כלא היו.

http://manhigut.org/wp-content/uploads/2015/05/PrintversionBamidbar5775.pdf